מטרת מחקר זה הייתה לבדוק את ההבדלים בין נשים לגברים באוכלוסיית חולי האי ספיקת לב מבחינת מאפייני המטופלים ומבחינת הטיפול. כמו כן החוקרים רצו להעריך את ההשפעה של מין המטופלים על מינוני הטיפול התרופתי לאי ספיקת לב.

מדובר במחקר חד-מרכזי בו ערכו ניתוח נתונים רב-משתני. בסך הכל נבדקו במחקר 1924 מטופלים עם אי ספיקת לב. 622 מהמטופלים היו עם מקטע פליטה של 40% ומטה, כאשר מתוך הקבוצה הזאת, 30% היו נשים. במטופלים עם מקטע פליטה ירוד הנשים היו מבוגרות יותר (79 ± 11 שנים לעומת 74 ± 12 שנים, p<0.001), רזות יותר (70 ± 17 לעומת 86 ± 18 ק”ג, p<0.001) וקיבלו מינונים נמוכים יותר של תרופות לאי ספיקת לב לעומת הגברים. רגרסיה ליניארית רב-משתנית שנערכה על מטופלים עם מקטע פליטה ירוד הראתה כי מין לא השפיע על מינון תרופתי מושג של טיפול לאי ספיקת לב. עבור מעכבי ACE ותרופות ARB הגורמים שהשפיעו על מינון תרופתי היו eGFR, לחץ דם סיסטולי, גיל, מקטע פליטה, וקצב הלב. עבור חסמי בטא הגורמים שהשפיעו היו משקל, פרפור עליות וגיל. עבור אנטגוניסטים לרצפטור למינרלוקורטיקואידים הגורמים המשפיעים על מינון היו eGFR, אשלגן בסרום, גיל, לחץ דם סיסטולי, מקטע פליטה וקצב הלב.

לסיכום, נשים עם אי ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד קיבלו מינונים נמוכים יותר של תרופות לאי ספיקת לב, היו מבוגרות יותר, עם תפקוד כלייתי פגוע יותר, והיו רזות יותר מגברים. יחד עם זאת לא נמצא קשר מובהק ועצמאי בין מין לבין מינוני טיפול תרופתי לאי ספיקת לב. הגורמים שנמצאו כמשפיעים על מינון תרופתי היו תפקוד כלייתי ומשקל גוף.

מקור:

Helena Norberg, et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(4): 539–546
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02782-2