נפרוטוקסיות חריפה הינה תופעת לוואי נפוצה של טיפול בטקרולימוס, יחד עם זאת גורמי הסיכון לפגיעה זו בילדים עם סינדרום נפרוטי עדיין אינם ברורים. מטרת מחקר זה הייתה לברר את גורמי הסיכון לנפרוטוקסיות כתוצאה מטיפול בטקרולימוס בילדים עם סינדרום נפרוטי ולתאר את מאפייני הפגיעה.

החוקרים סקרו את רשומות הילדים הסובלים מסינדרום נפרוטי שאושפזו בבית החולים הנבדק בין 2014 לבין 2018. החוקרים ניתחו את נתוני ההיארעות ומאפייני הנפרוטוקסיות בילדים אלה. לאחר מכן הם ערכו רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים על מנת לאתר את גורמי הסיכון של הנפרוטוקסיות. על בסיס נתונים אלה, החוקרים פיתחו מדד מנבא של סיכון לנפרוטוקסיות אשר מתאים ליישום קליני.

החוקרים מצאו כי 25 מתוך 129 מטופלים סבלו מנפרוטוקסיות כתוצאה מטיפול בטקרולימוס. 13 מטופלים היו בדרגה 1, והתפקוד הכלייתי חזר לנורמה ב-22 מהמטופלים. ניתוח הנתונים של הרגרסיה רבת המשתנים הראה מספר גורמים שנמצאו קשורים לנפרוטוקסיות כתוצאה מטיפול בטקרולימוס. גורמים אלה היו רמות השיא של טקרולימוס (C12h) (יחס סיכויים 1.48, רווח בר סמך 95% 1.16-1.88, p<0.001) ,שימוש בגרנולות huaiqihuang (יחס סיכויים 0.095, רווח בר סמך 95% 0.014-0.66, p=0.017) ושלשול (יחס סיכויים 22.00, רווח בר סמך 95% 1.58-306.92, p=0.022) וכל אחד מהם נמצא קשור באופן עצמאי לנפרוטוקסיות כתוצאה מטיפול בטקרולימוס.

ריכוז השיא של טקרולימוס (C12h) היה גבוה באופן מובהק במטופלים עם נפרוטוקסיות (חציון 9.0 נ”ג/מ”ל) ורמת הסף לנפרוטוקסיות הייתה 6.5 נ”ג/מ”ל. בנוסף לכך, השטח מתחת לגרף ניתוח מאפייני המטופלים היה 0.821 עבור המודל ניבוי שהוצע על בסיס תצפיתי ו-0.817 בהתאם לאימות צולב k-fold.

לסיכום, רמות גבוהות של טקרולימוס ושלשול עשויים להוות גורמי סיכון לנפרוטוקסיות חריפה כתוצאה משימוש בטקרולימוס בילדים הסובלים מסנדרום נפרוטי. לעומת זאת, גרנולות huaiqihuang יכולות להגן מפני פגיעה זו.

מקור:

Gao, P., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(2):277-284
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02781-3