היעילות והבטיחות של שימוש בטירופיבן במטופלים עם שבץ מוחי חריף עדיין שנויות במחלוקת. לפיכך החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על מנת לבדוק נושא זה.

החוקרים ערכו חיפוש ב- PubMed, EMBASE, Cochrane Library, Web of Science ומאגרים דומים אשר עורכים רישום של מחקרים קליניים. בחיפוש אותרו מחקרים שפורסמו עד ה-31 במרץ 2019 וכללו מילות מפתח “טירופיבן” ו”שבץ”. במחקר נכללו כל המחקרים המבוקרים שעברו רנדומיזציה וכל מחקרי העוקבה המשווים שתי זרועות טיפול לטיפול בשבץ (עם ובלי טירופיבן) ואשר על פניו היו חסרי מערפלים שעשויים היו למסך את תוצאות המחקר. התוצאים העיקריים היו דימום תוך מוחי סימפטומטי, דימום תוך מוחי קטלני, תמותה, ומדד רנקין משופר (mRS 0-2) ב-3 חודשי מעקב.

החוקרים איתרו 17 מחקרים שכללו 2914 מטופלים עם שבץ מוחי חריף. שכלול התוצאות הראה כי טירופיבן לא הגביר את הסיכון לדימום תוך מוחי (יחס סיכויים 0.95, רווח בר סמך 95% 0.71-1.28, p=0.75) או לתמותה (יחס סיכויים 0.80, רווח בר סמך 95% 0.64-1.02, p=0.07). יחד עם זאת שכיחות דימום תוך מוחי קטלני הייתה גבוהה באופן מובהק בקבוצת הטיפול בטירופיבן (יחס סיכויים 2.84, רווח בר סמך 95% 1.38-5.85, p=0.005). ניתוח נתונים של תת קבוצה הראה כי טירופיבן במתן תוך עורקי היה קשור בעליה בסיכון לדימום תוך מוחי קטלני (יחס סיכויים 2.90, רווח בר סמך 95% 1.12-7.55, p=0.03), בעוד שמתן תוך ורידי לא העלה סיכון זה (יחס סיכויים 2.75, רווח בר סמך 95% 0.92-8.20, p=0.07). בנוסף לכך, טירופיבן לא הראה שיפור ברור בתוצא התפקודי של החולים (מדד רנקין משופר בטווח של 0-2) (יחס סיכויים 1.29, רווח בר סמך 95% 0.97-1.71, p=0.08).

לסיכום, עושה רושם כי טירופיבן היא תרופה בטוחה לטיפול סיסטמי ויכולה להוות טיפול בחירה פוטנציאלי במטופלים עם שבץ מוחי חריף. לעומת זאת, מתן תוך עורקי של טירופיבן דורש מחקר נוסף באמצעות מחקרים מבוקרים במידה מספקת, על מנת לפתח פרוטוקול טיפול מתאים בדומה לפרוטוקול בקרדיולוגיה.

מקור:

Jinhong Gong, et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(4): 475–481
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02817-8