במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו האם טיפול בתרופות חדשות לאי-ספיקת לב, כולל ARNI (angiotensin receptor-neprilysin inhibitor) ומעכבי SGLT2,  קשור להפחתת פיברוזיס בשריר הלב בחולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת, זאת לאור מיעוט נתונים ישירים המבוססים על דגימות שריר לב אנושיות.

החוקרים איתרו 93 חולים שקיבלו טיפול תרופתי משולב יציב לאי-ספיקת לב (כולל חוסמי בטא, אנטגוניסטים לרצפטור למינרלוקורטיקואידים, מעכבי ACE או ARNI, ולעיתים גם מעכבי SGLT2), ללא צורך בתמיכה פרמקולוגית או מכנית לפחות 3 חודשים לפני השתלת לב. דגימות סטנדרטיות מדופן קדמית של החדר השמאלי מלבבות שהוצאו בניתוח נבדקו. התוצא העיקרי היה אחוז שטח הפיברוזיס האינטרסטיציאלי כפי שנמדד היסטולוגית, ובנוסף נמדדה רמת ביטוי של סמנים פרו-פיברוטיים ורימודלינג פתולוגי באמצעות qRT-PCR.

מהממצאים עולה כי טיפול ב-ARNI ובמעכבי SGLT2 היה קשור לירידה בהצטברות קולגן אינטרסטיציאלי לאחר התאמות סטטיסטיות. לא נמצאה השפעה של משתנים קליניים כגון מין, גיל, קריאטינין, יתר לחץ דם או סוכרת על הקשר בין הטיפולים לפיברוזיס. כמו כן, לא נמצאה אינטראקציה בין ARNI למעכבי SGLT2 בהשפעתם על תכולת הקולגן. ברמת הביטוי הגנטי, טיפול ב-ARNI נקשר לירידה ביחס בין שרשראות מיוזין כבדות מסוג בטא לאלפא (beta-to-alpha myosin heavy chain), בעוד שבמטופלים שטופלו במעכבי SGLT2 נצפתה ירידה ברמות ה-mRNA של MMP9 ושל TIMP2.

החוקרים סיכמו כי טיפול ב-ARNI ובמעכבי SGLT2 עשוי להיות בעל השפעה נוגדת פיברוזיס בחולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת.

למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/41267438/