עדויות מסוימות מצביעות על סיכון מוגבר לדלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס (PCP) לאחר ההשתלה בקרב חולים שטופלו במעכבי mTOR. במחקר זה החוקרים רצו לבחון את הקשר בין מעכבי mTOR לבין הסיכון לפתח דלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס במושתלי איברים סולידיים (SOT).

החוקרים ערכו חיפוש מקיף במטרה למצוא את המחקרים המתאימים שבחנו את שכיחות דלקת הריאות מסוג פנאומוציסטיס בחולים שטופלו במעכבי mTOR לאחר השתלת איבר סולידי. לאחר מכן, החוקרים החלו מודל אפקט אקראי על המטה-אנליזה.

החוקרים מצאו כי שילוב של 15 גדלי אפקט הראה קשר חיובי מובהק בין טיפול במעכבי mTOR לבין הסיכון לדלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס (OR = 1.90, רווח בר סמך 95%י1.44-2.75). החוקרים לא מצאו הטרוגניות בין המחקרים שהם כללו במטה אנליזה (I² = 3.5%). בהמשך, בניתוח התת-קבוצתי נמצא כי ישנו סיכון מוגבר לדלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס בשנה הראשונה לאחר ההשתלה (P <0.001).

לסיכום, טיפול במעכבי mTOR הוא גורם סיכון פוטנציאלי לדלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס עם התייצגות מאוחרת לאחר השתלת איבר סולידי. טיפול מונע ממוקד לדלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס עשוי להפחית את הסיכון, כאשר הטיפול צריך להתבסס על גורמי הסיכון של המקבלים, במקום טיפול מונע אוניברסאלי.

מקור:

Ghadimi, M. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(11): 1471–1480
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02730-0