רטינופתיה סוכרתית היא סיבוך עיקרי בסוכרת וסיבה מובילה לעיוורון ולקות ראייה. מחקר זה התמקד בתפקיד האנזים KAT1 בהתקדמות רטינופתיה סוכרתית והמנגנון האפיגנטי של תהליך זה.

באמצעות סטרפטוזוטוצין יצרו החוקרים מודל עכברי עם רטינופתיה סוכרתית, ובחנו גנים שבוטאו בצורה נרחבת בעכברים אלה. החוקרים מצאו ש-KAT1 היה מבוטא בחסר באופן משמעותי ברקמת הרשתית של העכברים במודל. תאים מיקרווסקולריים אנדותליאליים של הרשתית (RMEC) ותאי מולר רשתיים (rMC) תורבתו במדיום עם גלוקוז גבוה לצורך בדיקות במבחנה.

במחקר זה, הראו החוקרים כי ביטוי יתר של KAT1 הביא לדיכוי של דלקת, נאווסקולריזציה ודליפות מכלי דם ברקמות רשתית מעכברים. כמו כן, נמצא כי ביטוי יתר של KAT1 הפחית את הפעילות והדלקת ב-rMC, ואת היכולת הפרוליפרטיבית והפוטנציאל הגרורתי של RMEC. האנזים KAT1 אקטב את פעילות השעתוק של YTHDF2 דרך אצטילציית היסטונים של הפרומוטור, ו-YTHDF2 שיפעל את חוסר היציבות של ITGB1 mRNA שהוביל לדגרדציית mRNA דרך m6A. עוד מצאו החוקרים כי הפעילות של rMC ו-RMEC הוגברה על ידי sh-YTHDF2 אך דוכאה על ידי sh-ITGB1. כמו כן, מסלול העברת הסיגנל FAK/PI3K/AKT דוכא בעת השתקת ITGB1.

לסיכום, במחקר נמצא כי KAT1 הביא לשפעול חוסר יציבות של ITGB1 mRNA בתיווך YTHDF2 והביא להקלה בהתקדמות של רטינופתיה סוכרתית במודל עכברי.

מקור:

Ying Qi et al. (2021). Pharmacological Research.
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.105713