בעשורים האחרונים תוחלת החיים של מטופלי HIV גדלה באופן משמעותי, עד כדי כך שכעת המחלה יכולה להיחשב כרונית. במצב זה של הזדקנות פרוגרסיבית של מטופלי ה-HIV, רבים מהם סובלים מתחלואה נלווית. כתוצאה מכך מטופלים אלה נוטלים יותר תרופות אנטי-רטרו-וירליות והטיפול התרופתי בהם מורכב יותר. דבר זה מוביל לשכיחות גבוהה יותר של אינטראקציות בין תרופתיות, נפילות, אשפוזים ותמותה. בשנים האחרונות התפתחה גישת ה- deprescribing בה הרופאים מפסיקים או מפחיתים בכמויות התרופות על מנת לטייב את הטיפול.

החוקרים במאמר זה רצו לסקור את הגישה הטיפולית של deprescribing הכוללת אופטימיזציה של הפוליפארמיה ובקרה עם הפחתה במידת האפשר של תרופות שנרשמו למטופל ואין מתאימות לו.

ישנם מספר פרוטוקולים על מנת לעשות deprescribing בצורה שיטתית. הכלי שנמצא בשימוש הנרחב ביותר הוא מדד מורכבות הטיפול התרופתי (Medication Regimen Complexity Index). זהו מדד שנבדק במטופלי HIV. תרופות אנטי-כולינרגיות הן התרופות שזוהו כקשורות לתופעות לוואי משמעותיות יותר מתרופות אחרות ולכן נעשה שימוש במדדים למדידתן. יש להשתמש בכלים נוספים על מנת לאתר ולמנוע שימוש בתרופות שאינן מתאימות. תעדוף המועמדים צריך להתבסס על תרופות מהן יש להימנע תמיד ותרופות שנרשמו ללא הצדקה.

לסיכום, תהליך ה- deprescribing עשוי להטיב עם אוכלוסיית מטופלי ה-HIV. שכיחות גבוהה של פוליפארמיה בחולים אלה הופכת אותם למועמדים טובים ליישום שיטת ה- deprescribing, לכן יש להבין את החשיבות של שיטה זו ולתעדף את מטופלי ה-HIV ליישומה. תהליך זה הוא בר יישום והוא יכול ליעל את הטיפול במטופלי HIV משמעותית.

מקור:

Blanco J., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(3): 305-318
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02785-z