מחקר זה נועד לבסס מודל פרמקודינמי להשוואה כמותית של מאפייני היעילות של שבעה סוגים של טריפטנים והמינונים השונים שלהם לטיפול במיגרנה חריפה.

החוקרים חיפשו מחקרים קליניים שעסקו בטריפטנים לטיפול במיגרנות חריפות במאגרי המידע הציבוריים. הם הקימו מודלים פרמקודינמיים לכל סוג של טריפטן כדי לתאר את יחס המנה-תגובה ואת משך הזמן עד השפעת התרופה עבור החולים שהפכו א-תסמיניים או חשו הקלה בכאב.

במחקר נכללו 92 מאמרים שכללו 47,376 נבדקים. לאחר ניטרול השפעת הפלצבו, לאלטריפטאן דרך הפה (40 מ”ג) הייתה היעילות הגבוהה ביותר מבין כל התרופות דרך הפה במינון המאושר המקסימלי. שיעור החולים שהפכו א-תסמיניים וחשו הקלה בכאבים היו 30.9% ו- 37.9% לאחר שעתיים ממתן הטיפול, בהתאמה. לעומת זאת, נראטריפטן דרך הפה (2.5 מ”ג) היה בעל היעילות הנמוכה ביותר, ושיעור החולים שהפכו א-תסמיניים וחשו הקלה בכאבים היה 10.3% ו -21.6% בשעתיים בהתאמה.

החוקרים מצאו כי מתן הטריפטנים תת עורית היה בעל יעילות הגבוהה משמעותית מזו של מתן דרך הפה, ויעילות מתן הטריפטנים בתרסיס אף הייתה דומה לזו של מתן דרך הפה. לגבי יחס המנה-תגובה, יעילות סומטריפטאן בתרסיס אף עלתה משמעותית בטווח המינונים המאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני כאשר הגברת המינון מ-5 ל-20 מ”ג, הביא לעלייה ב- 16.8% ו -18.3% בשיעור החולים שהפכו לא-תסמיניים וחשו הקלה בכאבים שעתיים לאחר מתן הטיפול, בהתאמה. מבחינת משך הזמן עד ההקלה בתסמינים, זמן השפעתו של סומטריפטאן תת-עורי (6 מ”ג) היה המהיר ביותר. כאשר שיעור המטופלים שהיו ללא כאב שעתיים לאחר קבלת טיפול היוו 90.6% מהמטופלים שהיו ללא כאב 4 שעות לאחר קבלת טיפול.

לסיכום, מחקר זה העריך את מאפייני היעילות של שבעה סוגים של טריפטנים, צורות המתן השונות והמינונים השונים שלהם. הממצאים הנוכחיים מספקים מידע כמותי הכרחי ליישום בהנחיות השימוש בתרופות נגד מיגרנה.

מקור:

Hou, M. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(10):1369
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02748-4