במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים ביקשו לזהות מנגנונים המעורבים בעמידות לטיפול כימותרפי בדוקסורוביצין (Dox) ולבחון האם Prokineticin-2 עשוי לשמש כסמן פרמקודינמי מנבא בעבור צמצום עמידות זו בספרואידים תלת-מימדיים של סרטן שד.
למרות התקדמות בטיפולים אימונותרפיים, דוקסורוביצין נותר קו הטיפול הכימותרפי הראשון שלא ניתן להחלפה בגידולים מוצקים כמו סרטן שד. עם זאת, עמידות לטיפול מהווה גורם מגביל משמעותי, המאלץ שימוש במינונים גבוהים המלווים בתופעות לוואי קשות. מטרת המחקר הייתה לבחון את מנגנוני העמידות ולזהות סמנים ביולוגיים שעשויים לסייע בצמצומה.
החוקרים פיתחו מודל מעבדה של ספרואידים תלת-מימדיים של סרטן שד (HBCS), המדמה את מבנה הגידול ואת המיקרו-סביבה של הגידול. החוקרים התמקדו במצבים של היפוקסיה ובציטוקין Prokineticin-2, אשר נקשרו בעבר לעמידות לטיפולים אנטי-אנגיוגניים. הם בחנו את השפעתו של מעכב פקטור השעתוק HIF‑1a על פגיעה בחיוניות התאים הספרואידים, וכן את רמות Prokineticin-2 לאחר טיפול בדוקסורוביצין. בנוסף נמדדו רמות של HIF‑1a, האנזים caspase‑3 הפעיל, מבחן TUNEL לאפופטוזיס, הצטברות רדיקלים חופשיים (ROS) ופעילות אנזימטית של CD73.
מהממצאים עולה כי עיכוב HIF‑1a החמיר את הפגיעה בחיוניות התאים בספרואידים העמידים לדוקסורוביצין. באופן מעניין, במינונים גבוהים של התרופה נצפתה הפחתה בעמידות, שהתרחשה באופן בלתי תלוי ב-HIF‑1a וכללה עלייה באפופטוזיס ובהצטברות ROS, תהליכים שהתלוו לשחרור של Prokineticin-2.
החוקרים סיכמו כי Prokineticin-2 עשוי לשמש כסמן פרמקודינמי מנבא, וכיעד טיפולי אפשרי להתמודדות עם עמידות לטיפולים בסרטן שד.
:למקור
