חולים עם תסמונת כלילית חריפה אשר עברו צנתור וטופלו עם טיקגרלור הראו השפעות לבביות מטיבות יותר תחת הטיפול, בהשוואה לאלו שקיבלו קלופידוגרל. כמו כן, טיקגרלור הוביל לריכוזים גבוהים יותר של אדנוזין בסרום

בהשוואה לטיפול עם קלופידוגרל, טיקגרלור משפר את התוצאים הקליניים בחולים עם תסמונת כלילית חריפה. בנוסף, במודלים של בעלי חיים נמצא כי הטיפול עם טיקגרלור גם מעכב את ה-  cell uptake של אדנוזין, וכן נקשר עם השפעות המגינות על הלב.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת European Heart Journal Cardiovascular Pharmacotherapy החוקרים בדקו את ההשפעות המגינות על הלב האפשריות של טיקגרלור בהשוואה לקלופידוגרל בחולים יציבים העוברים התערבות כלילית מלעורית (PCI).

בניסוי Prospective Randomized Open Blinded End-points (PROBE) נאספו חולים יציבים עם מחלת עורקים כליליים (CAD) הזקוקים ל- fractional flow reserve (FFR)-guided PCI בשל intermediate epicardial coronary lesions. עליות ST באק”ג תוך-כלילי (IC: Intracoronary) במהלך two-step sequential coronary balloon inflations בכלי הדם המעורב במהלך ה- PCI שימשו את החוקרים כסמן עקיף להגנה לבבית, המושרה על ידי ischemic preconditioning. התוצא הראשוני של המחקר היה השוואת הדלתא (Δ) (הבדל) של עליית ה- ST כפי שנמדדה באק”ג תוך-כלילי במהלך ה- two-step sequential coronary balloon inflations.

במסגרת המחקר נערכה הקצאה אקראית על 53 חולים אשר הוקצו לטיפול עם קלופידוגרל או טיקגרלור. המחקר הופסק מוקדם מהצפוי משום שהתוצא הראשוני הושג באנליזת ביניים שנקבעה מראש. ה- Δ של עליות ה- ST היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת הטיפול עם טיקגרלור בהשוואה לקלופידוגרל (p<0.0001). כמו כן, הטיפול עם טיקגרלור נקשר עם ציון אנגינה נמוך יותר במהלך ה- coronary balloon inflations. עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ריכוזי האדנוזין בסרום עלו בחולים שטופלו עם טיקגרלור, בהשוואה לאלו שטופלו עם קלופידוגרל. עם זאת, לא נצפה הבדל בתנגודת המיקרו-וסקולרית הכלילית בין הקבוצות.

לסיכום, בחולי CAD יציבים העוברים PCI, ובהשוואה לקלופידוגרל, הטיפול עם טיקגרלור מעצים את ההשפעות המגינות על הלב של ischemic preconditioning. החוקרים מוסיפים כי קיים צורך בעריכת במחקרים נוספים על מנת להבהיר באופן מלא את המנגנונים שבאמצעותם טיקגרלור עשוי להוביל להשפעות מגינות על הלב בבני אדם.

למקור:

https://doi.org/10.1093/ehjcvp/pvad092