חולי סרטן ללא סמנים ביולוגיים של ה- DNA repair לא הראו תועלת בהוספת מעכבי PARP לטיפול הכימותרפי. הטיפול המשולב שיפר את השרידות ללא התקדמות במקרים בהם אותרו סמנים ביולוגיים אלו, אך בליווי סיכון גבוה לתופעות לוואי
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Pharmacological research’, החוקרים בדקו את התועלת בטיפול משולב עם מעכבי PARP וכימותרפיה על פני ממאירויות שונות. כרקע למחקרם, מציינים החוקרים כי הוספה של מעכבי PARP לכימותרפיה הוערכה במעל 80 ניסויים קליניים, על פני סוגים שונים של ממאירויות. הסברה מאחורי טיפול משולב זה התבססה על ההנחה כי מעכבי ה- PARP יגבירו את יעילות הטיפול הכימותרפי, ללא קשר לשאלה האם לגידול הסרטני קיימת הפרעה בסיסית במסלולי תיקון ה-DNA.
כתוצאה מכך, מרבית הניסויים על הטיפול המשולב נערכו על מטופלים ללא ברירה של הסמנים הביולוגיים, על אף השימוש במחסור ב- homologous recombination על מנת להכתיב את השימוש במעכבי PARP במסגרת הטיפול האחזקתי. בהמשך לכך, החוקרים מציינים כי עדיין לא ברור האם יש צורך בסמנים ביולוגיים על מנת לזהות את החולים המגיבים לטיפול משולב עם מעכבי PARP וכימותרפיה.
במסגרת מחקרם, החוקרים ערכו סקירה ספרותית שיטתית על מנת לאתר מחקרים אשר בדקו את הטיפול עם מעכבי PARP בשילוב עם כימותרפיה לעומת כימותרפיה בלבד. בסקירה נכללו מחקרים אשר כללו התייחסות לסמנים ביולוגיים של תפקוד ה- DNA repair (BRCA1, BRCA2, homologous recombination deficiency test, ATM, ERCC1, SFLN11). יחסי הסיכונים אוגמו במטא-אנליזה תוך שימוש ב- generic inverse-variance ובמודלים של השפעות קבועות או אקראיות. אנליזות של תתי-קבוצות נערכו על ברירת הסמנים הביולוגיים ועל סוג הממאירות.
בקריטריוני ההכללה של החוקרים עמדו תשעה מחקרים, אשר כללו 2,547 מטופלים בסך הכל. השרידות ללא התקדמות (PFS) הייתה טובה יותר באופן מובהק בחולים עם סמן ביולוגי של DNA repair (יחס הסיכונים, 0.57, רווח בר-סמך של 95% 0.48-0.68, p < 0.00001), אך לא נמצאה תועלת בחולים ללא סמן ביולוגי (יחס הסיכונים 0.94, רווח בר-סמך של 95% 0.82–1.08; p = 0.38).
אנליזה של תתי-קבוצות הדגימה כי סטטוס ה- BRCA והסמנים הביולוגיים של SFLN11 עשויים לנבא תועלת, וכי תועלת בעקבות הסמנים הביולוגיים נצפתה בסרטן שחלות, שד, וסרטן ריאות מסוג תאים קטנים. הוספת הטיפול עם מעכבי PARP לכימותרפיה נקשרה עם עלייה בשיעור תופעות הלוואי בדרגה 3/4, ובמיוחד עם נויטרופניה.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי הטיפול המשולב הוביל לשיפור ה- PFS רק בקרב חולים עם סמנים ביולוגיים ברי-זיהוי של DNA repair. מכאן ניתן להסיק כי מעכבי PARP אינם מגבירים את רגישות המטופלים לטיפול כימותרפי, למעט במקרים בהם לסרטן ישנה פגיעת homologous recombination, או סמן ביולוגי אחר של פגיעה ב- DNA repair.
עוד מוסיפים החוקרים כי אמנם הטיפול המשולב יעיל בחולים עם סמנים ביולוגיים של DNA repair, אך הטיפול המשולב כלל סיכון לתופעות לוואי המטולוגיות בדרגה גבוהה. לפיכך, החוקרים מציינים כי יש לשקול את התועלת הקיימת בטיפול המשולב מבחינת ה-PFS אל מול תופעות הלוואי האפשריות, שכן גם זרועות טיפול פרטניות עשויות להעניק תועלת.
למקור:
