ברברין מעכב את הגדילה והיווצרות של גרורות של סרטן שד

ייתכן וקיים תפקיד פוטנציאלי לברברין, אלקלואיד בנזיל איזוקווינולוני, בטיפול בסרטן. המנגנון לפיו ברברין יכול לפעול נגד קרצינומה של השד תחת היפוקסיה עדיין איננו ברור, לכן במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Pharmacological Research התמקדו החוקרים באופן בו ברברין מגביל את השגשוג של קרצינומת שד תחת היפוקסיה הן במבחנה והן בגוף חי.

במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח מולקולרי של המיקרוביום על ידי ריצוף הגן 16S rDNA מצואת עכברים וכך אישרו כי המגוון ושפע המיקרוביוטה במעי היו שונים באופן מובהק בעכברי 4T1/Luc וכי זמן ההישרדות היה ארוך יותר לאחר טיפול עם ברברין. בניתוח מטבולומי בשיטת LC-MS/MS מצאו החוקרים כי ברברין הביא לוויסות של מגוון מטבוליטים אנדוגניים, ובייחוד של L-palmitoylcarnitine.

בהמשך, בחנו החוקרים את הציטוטוקסיות של ברברין בתאי MDA-MB-231, MCF-7 ו-4T1. במבחנה, על מנת לדמות סביבה היפוקסית, הדגימו החוקרים בתבחין MTT כי ברברין הביא לעיכוב הפרוליפרציה של תאי MDA-MB-231, MCF-7 ו-4T1 עם ערכי IC50 של 4.14 ± 0.35 מיקרומולר, 26.53 ± 3.12 מיקרולמולר ו-11.62 ± 1.44 מיקרומולר, בהתאמה. עוד נמצא בניתוחי החלמת פצע וחדירת trans-well כי ברברין הביא לעיכוב הפלישה והנדידה של תאי סרטן שד. לאחר מכן בניתוחי RT-qPCR נמצא גם כי ברברין הביא לירידה בביטוי של הגן HIF-1a. לבסוף, אימונופלואורסנציה ותבחיני תספיג חלבון הדגימו כי ברברין הביא לירידה בביטוי של חלבוני E-cadherin ו-HIF-1a.

ממצאי המחקר מספקים ראיות לכך שברברין מדכא באופן יעיל את הגדילה של קרצינומת שד וגרורותיה במיקרו-סביבה היפוקסית. בכך, מדגיש המחקר את התפקיד הפוטנציאלי של ברברין כטיפול אנטי-ממאיר שיכול להילחם בסרטן שד.

למקור:

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2023.106817

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661823001731