תסמונת קרדיורנאלית כוללת בתוכה קשת של הפרעות הכוללות תפקוד לקוי של הלב והכליות ולהן גורמי סיכון משותפים שכיחים כגון יתר לחץ דם וסוכרת. מחקרים קליניים כבר הראו כי טיפול עם מעכבי SGLT2 יכול להפחית את הסיכון לאי ספיקת לב ולהקל על תוצאים כלייתיים בקרב מטופלים עם וללא סוכרת. בגלל שהמנגנון שעומד בבסיס ממצאים אלה אינו ברור, ניסו החוקרים, במסגרת מחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Pharmacological Research, לחקור את ההשפעות של דפאגליפלוזין על ההתקדמות של מודל נזק כלייתי.

במסגרת המחקר קיבלו עכברים מסוג Dahl salt-sensitive דיאטה עם כמות מלח גבוהה למשך 5 שבועות ולאחר מכן הוקצו באופן אקראי לקבלת טיפול עם דפאגליפלוזין או vehicle ל-6 השבועות העוקבים.

תוצאות המחקר הראו כי לאחר קבלת טיפול עם דפאגליפלוזין, חלה הטבה בתפקוד הכלייתי כפי שהודגם על פי רמת האלבומין בשתן והיחס שבין חלבון לקריאטינין. לצד השיפור התפקודי, נרשמו גם ירידה בהצטברות המטריצה החוץ-תאית והפחתה במספר הגלומרולי הסקלרוטיים. בנוסף, נמצא כי דפאגליפלוזין הפחית באופן מובהק את הביטוי של מרקרים הקשורים לשפעול דלקתי ואנדותליאלי כגון NF-κB ו-e-selectin. עוד נמצא כי הטיפול הביא לעלייה בביטוי של NADPH oxidase 2 ו-4 הפרו-חמצוני בנוסף לירידה בביטוי של אנזימים נוגדי חמצון. עוד נצפו שינויים קלאסיים ולא קלאסיים בציר הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון כמו גם השפעה של דפאגליפלוזין על ביטוי גנים של תעלות וטרנספורטרים  הקשורים להומאוסטאזיס כלייתי.

ממחקר זה עולה כי במודל לא סוכרתי של תסמונת קרדיורנאלית, טיפול עם דפאגליפלוזין מספק הגנה כלייתית על ידי מודולציה של התגובה הדלקתית, השפעול האנדותליאלי, פיברוזיס, עקה חמצונית, ציר הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון המקומי ותעלות יוניות.

למקור:

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2023.106659

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661823000154