כל הווריאנטים השונים של נגיף ה-SARS-CoV-2 שבודדו עד כה חולקים מנגנון חדירה משותף לתאים הכולל אינטראקציה בין חלבון הספייק עם שיירים ספציפיים של הרצפטור התאי ACE2. לכן, העיכוב הסטרי על גבי הרצפטור הזה באמצעות מאקרומולקולות יכול לשמש כאסטרטגיה יעילה למניעת התפשטות הנגיף ותחלואה חמורה ב-COVID-19.

בניסוי זה השתמשו החוקרים בפרוצדורת אבולוציה סיסטמתית של ליגנדים על ידי העשרה אקספוננציאלית (systematic evolution of ligand exponential enrichment) על מנת לזהות שתי מולקולות DNA חד גדיליות (אפטמרים) שנקשרים באופן ספציפי לאזור הסובב את K353, שייר המפתח של ACE2 ההומני המגיב עם חומצת האמינו N501 של הנגיף.

שיטת docking תלת מימדית בניסוי ממוחשב ותבחינים ביוכימיים הדגימו כי אפטמרים אלה אכן נקשרים לאותו אזור ובאופן יעיל מונעות את האינטראקציה של SARS-CoV-2 עם ACE2 ההומני ובכך את ההדבקה בטווח הנאנומולקולרי ללא תלות בווריאנט. בכך מציעים החוקרים על אפשרות קלינית של עיכוב הדבקה באמצעות אפטמרים אלה.

גישה זו מספקת חדשנות משמעותית לפרדיגמה התרפויטית של מגפת ה-COVID-19 על ידי הגנה על תא המטרה במקום ההתמקדות בנגיף עצמו. בשל העלייה בכמות הזנים המוטנטיים של הנגיף גישה זו פופולרית במיוחד ויכולה להתגבר על מכשול ששיטות נטרול הנגיף ניצבות בפניו.

מקור:

Villa A. et al. Pharmacological Research (2021).

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.105982

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661821005661