במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology בחנו את המעורבות של החלבונים PDIA3 ו-SPP1 בתהליך ההצטלקות הריאתית בתגובה לזיהום נגיפי של דרכי הנשימה, ואת הייתכנות לטפל בתוצאה זו באמצעות נוגדנים מסויימים כנגד חלבונים שלו.

אחת התוצאות החמורות של זיהום נגיפי של דרכי הנשימה הינו שינוי צלקתי של רקמת הריאה. מכיוון שאין הבנה מלאה של המנגנון הטיפול בסיבוך זה הינו מוגבל ביותר, ועל כן ביצוע מחקרים בנושא הינו מאתגר במיוחד. במחקר זה החוקרים ביקשו לבחון האם החלבונים PDIA3 (Protein Disulfide Isomerase A3) ו-SPP1 (Secreted Phosphoprotein 1), המקושרים להצטלקות ריאתית, עשויים לעודד שינויים צלקתיים של הריאות בהשראת נגיף השפעת והאם עיכוב של PDIA3 או SPP1 עשוי לשפר שינויים צלקתיים המופיעים בעקבות זיהום נגיפי של הריאות.

במחקר רטרוספקטיבי זה, שבוצע עם מידע ממאגר נתונים של TriNetX, בחנו סרום מנבדקים בריאים ומנבדקים שנדבקו בשפעת נגיפית A (Influenza A Virus- IAV. במסגרת המחקר עכברי מודל טופלו עם נוגדן מנטרל כנגד PDIA3 בשם פוניקלאגין. תאים מאקרופאגיים שטופלו עם פקטור מעודד שגשוג מסויים למאקרופאגים (macrophage Colony Stimulating Factor- M-CSF) היוו מודל של תרבית תאים.

תוצאות המידע ממאגר TriNetX הדגימו עלה בהצטלקות ריאתית וירידה בתפקוד הריאות בנבדקים עם ARDS (Acute Respiratory Distress Syndrome) על רקע זיהום עם נגיף השפעת, בהשוואה לנבדקים שלא לקו ב-ARDS. דגימות סרום הדגימו עליה משמעותית בריכוז SPP1 ו-PDIA3 בנבדקים שנדבקו בנגיף השפעת. רמות ביטוי של SPP1 ו-PDIA3 עלו במודל העכבר לאחר הדבקה בנגיף. פוניקלאגין הניתן לעכברים שבועיים לאחר זיהום עם IAV גרם להפחתה משמעותית בהצטלקות ריאתית ושיפור ברוויון החמצן. כמו כן הודגם כי מתן נוגדן מנטרל כנגד SPP1 גם הפחית את מידת ההצטלקות הריאתית. עיכוב של PDIA3 הפחית את מידת ההפרשה של SPP1 ממאקרופאגים, בהתאמה עם ירידה בקשרים הדיסולפידיים ב-SPP1.

מסקנת החוקרים הייתה כי ציר PDIA3-SPP1 תורם להיווצרות הצטלקות ריאתית לאחר זיהום עם נגיף השפעת בעכברים, וכי עיכוב של PDIA3 או SPP1 עשוי לשמש כטיפול בהצטלקות זו המופיעה לאחר מחלה נגיפית של דרכי הנשימה.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.16511