הדוגם קשר בין הרכב וגיוון המיקרוביוטה במעי לבין הפרמקוקינטיקה של טקרולימוס בחולים מושתלי כליה, התורם לשונות הפרמקוקינטית של טקרולימוס בקרב חולים שונים
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’ החוקרים בדקו את הקשר בין הרכב המיקרוביוטה של המעי לבין הפרמקוקינטיקה של טקרולימוס.
כרקע לכך, מציינים החוקרים כי טקרולימוס, טיפול חשוב לדיכוי חיסוני הניתן לחולים לאחר השתלה, מורכב לשימוש קליני בשל השונות הפרמקוקינטית הגבוהה שלו. כמו כן, החוקרים מציינים כי ישנה התעניינות גוברת בתחום המיקרוביוטה של המעי, אך מעטים הם המחקרים אשר העריכו את תרומתה לפרמקוקינטיקה של טקרולימוס.
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר חתך פיילוט, במסגרתו נאספו 93 חולי מושתלי כליה יציבים שאינם מבטאים CYP3A5. לצורך אפיון הרכב המיקרוביוטה של המעי בחוקרים השתמשו בריצוף גני של 16S rRNA. בנוסף, חישבו החוקרים את הפרמטרים הפרמקוקינטיים של טקרולימוס ואספו משתנים דמוגרפיים ורפואיים נוספים. כמו כן, החוקרים העריכו את הקשרים בין פרמטרים פרמקוקינטיים או הסטטוס של סוכרת לבין הרכב המיקרוביוטה של המעי, כפי שמשתקף במדדי α ו- β-diversity.
מתוצאות החוקרים עולה כי למטופלים עם AUC/(מינון/קילוגרם) גבוה יותר של טקרולימוס היה עושר חיידקי גבוה יותר, וכי הפרמטרים הפרמקוקינטיים של טקרולימוס נקשרו עם taxa חיידקית מסוימת (לדוגמה Bilophila) ו- amplicon sequence variant (ASV) (לדוגמה ASV 1508 ו- ASV 1982 [Veillonella/unclassified Sporomusaceae]; ASV 664 [unclassified Oscillospiraceae]).
בנוסף, מודל רגרסיה ליניארית מרובה הדגים כי ASV 1508 (השכיח עם ASV 1982) ו- ASV 664 הסבירו בהתאמה 16.0% ו-4.6% מהשונות הבין-אישית ב-AUC/(מינון/קילוגרם) של טקרולימוס בחולים שאינם מבטאים CYP3A5, תוך תיקנון להמטוקריט ולגיל. כמו כן, בחולי סוכרת נצפתה ירידה בשפע היחסי של Anaerostipes.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים קשרים חסרי תקדים בין הרכב וגיוון המיקרוביוטה במעיים לבין הפרמקוקינטיקה של טקרולימוס בחולים יציבים מושתלי כליה. החוקרים מציינים כי ממצאיהם תומכים ברלוונטיות של חקר המיקרוביוטה של המעי כתורם חשוב לשונות הפרמקוקינטית של טקרולימוס. כמו כן, מוסיפים החוקרים כי בירור הקשר הסיבתי לכך יאפשר נקודות מבט חדשות לניבוי השונות הפרמקוקינטית של טקרולימוס.
למקור:
https://doi.org/10.1002/cpt.3077
