ההשפעה של כורכומין על אוסטאוליזיס דלקתית קשורה לצורת המתן הליפוזומלית

כורכומין יכול לעכב אוסטאוליזיס ליד פרוטזות המושרה על ידי debris הנוצר על ידי שחיקה ואנדוטוקסינים מצומדים, אשר באופן שכיח גורמים לשחרור של פרותזה ולהשפעה שלילית על הישרדות ארוכת טווח של ניתוחי החלפת מפרקים. עם זאת, המסיסות הנמוכה של כורכומין במים לצד יציבות גרועה מהווים אתגר לשימוש הקליני בו. במחקר שממצאיו תוארו בכתב העתPharmacological Research ניסו החוקרים למצוא פתרון לבעיה זו על ידי פיתוח ליפוזומים של כורכומין לזריקות תוך-מפרקיות, כיוון שלליפוזומים יש תכונות סיכוך טובות ויש להן אפקט סינרגיסטי עם כורכומין.

מעבר לכך, הכינו החוקרים צורת מינון של ננוקריסטלים כדי לאפשר השוואה לליפוזומים בהתבסס על יכולתם לפזר כורכומין באופן יעיל. החוקרים השתמשו בשיטה מיקרופלואידית בגלל יכולת השליטה, החזרה והכימות הניתנים. כדי לסקור פורמולציות ומדדי זרימה השתמשו החוקרים ב- Box-Behnken Design, בעוד שבדינמיקות נוזלים ממוחשבות השתמשו החוקרים כדי לדמות את תהליך הערבוב וכדי לנבא את היווצרות הליפוזומים.

תוצאות המחקר הראו כי הליפוזומים של כורכומין שעברו אופטימיזציה היו בגודל של 132.9 ננומטר ויעילות האנקפסולציה עמדה על 97.1% בעוד שננוקריסטלים של כורכומין היו בגודל 172.3 ננומטר. עוד נמצא כי הן ליפוזומים והן ננוקריסטלים של כורכומין הביאו לעיכוב של קיטוב פרו-דלקתי של מאקרופאגים המושרה על ידי LPS וכן הביאו להפחתה בביטוי ובהפרשה של גורמים דלקתיים. במודל כיס אוויר של עכבר הודגם כי שתי צורות המתן הביאו להחלשה של חדירת תאי דלקת ופיברוזיס דלקתי ברקמה התת-עורית. באופן מעניין, נמצא כי האפקט האנטי-דלקתי של ליפוזומים של כורכומין, הן במבחנה והן בגוף חי, היה פוטנטי יותר מאשר זה שהתקבל לאחר מתן ננוקריסטלים של כורכומין, זאת למרות שהספיגה התאית של הננוקריסטלים של כורכומין הייתה מהירה יותר.

לסיכום, ממצאי המחקר מראים כי לליפוזומים של כורכומין יש פוטנציאל גדול לטיפול קליני באוסטאוליזיס דלקתית וכי אפקט זה קשור בקשר הדוק לצורת המתן הליפוזומלית.

למקור:

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2023.106778

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661823001342