הפרעה חמצונית בנוירונים דופמינרגיים נחשבת לפתוגנזה הכרחית במחלת פרקינסון, והיא גורמת לבסוף להתקדמות נוירודגנרטיבית. קלאוזנאמיד הוא אלקלואיד המבודד מהצמח קלאוסנה לנסיום, המוכר כחומר הפועל על ליפיד פרוקסיד והוא בעל תכונות נוירופרוטקטיביות הן בגוף חי והן במבחנה. עם זאת, מנגנון הפעולה המולקולרי של קלאוזנאמיד עדיין איננו ברור. במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Pharmacological Research ניסו החוקרים להעריך את האפקט המגן ואת המנגנון בו פועל קלאוזנאמיד על נוירונים דופמינרגיים.

תוצאות המחקר הראו כי קלאוזנאמיד היה באינטראקציה באופן ישיר עם Ser663 של ALOX5, המהווה את אתר הפוספורילציה של PKCa, ובכך מנע את הטרנסלוקציה של ALOX5 לגרעין, שהיא הכרחית בשביל הקטליזה של ייצור ליפידים רעילים מסוג 5-HETE.

בניתוחי LC-MS/MS-based phospholipidomics הצליחו החוקרים להדגים כי הליפידים המחומצנים של הממברנה היו מעורבים בשפעול המוות הפרופטוטי של נוירונים דופמינרגיים. יתרה מכך, עיכוב של ALOX5 לא נמצא כמשפר את החסרים ההתנהגותיים באופן מובהק במודל פרקינסון בעכברים, כפי שאושר בהתאם לקשר בין אפקט של החלשת ההצטברות של פרוקסידים ליפידיים ונזק נוירונלי.

ממצאי המחקר מספקים אסטרטגיה אטרקטיבית לטיפול במחלת פרקינסון על ידי פיתוח תרופות הפועלות על ALOX5 ומניעת פרופטוזיס בנוירונים דופמינרגיים.

למקור:

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2023.106779

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661823001354