מחקרים בבני אדם המעריכים את הביטוי של SGLT2 בתאי שריר הלב מאוד מגובלים. לכן, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הביטוי של SGLT2 בתאי שריר לב הומניים.

במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Pharmacological Research, על מנת להבהיר את הנושא, העירכו החוקרים את רמות הביטוי של החלבון SGLT2 בלבבות של מטופלים הסובלים מסוכרת ובמטופלים שאינם סובלים מסוכרת, ובנוסף בתאים משורת AC16. במסגרת מחקר פרוספקטיבי, עקבו החוקרים  אחרי מטופלים אשר עברו השתלת לב ראשונה. מלבבות של מטופלים שהוצאו, נלקחו ביופסיות אנדומיוקרדיאליות בזמן בסיס (שבוע לאחר ההשתלה) ובסיום (48 שבועות לאחר ההשתלה), ולאחר כמן הוערכו רמות הימצאות SGLT2 על ידי אימונוהיסטוכימיה, אימונופלואורסנציה וכימות SGLT2 הן באמצעות rt-PCR בזמן אמת והן באמצעות תספיג חלבון.

תוצאות האימונופלואורסנציה של SGLT2 בתאי שריר הלב הדגימו ביטוי ביתר של SGLT2 בלבבות שהוצאו ממטופלים עם סוכרת בהשוואה למטופלים ללא סוכרת (p<0.001). כמו כן נמצא כי בכל הביופסיות בסיום המחקר אשר נלקחו מלבבות של מטופלים עם סוכרת, הביטוי של SGLT2 היה מוגבר בהשוואה לאלה בקרב מטופלים ללא סוכרת (p<0.01). ממצאים אלה אוששו גם על ידי תספיג חלבון של SGLT2. בנוסף, ניתוחי PCR חשפו רמות נמוכות של mRNA בביופסיית האנדומיוקרדיאליות בזמן הבסיס מלבבות של מטופלים עם סוכרת ובקרב מטופלים ללא סוכרת (ללא מובהקות סטטיסטית), אך מנגד בביופסיות שנלקחו בסוף המחקר רמות mRNA של SGLT2 בקרב מטופלים עם סוכרת היו גבוהות בהשוואה לאלו בלבבות של מטופלים ללא סוכרת (p<0.05). לבסוף, נמצא כי תרביות תאי שריר לב אשר נחשפו לרמות גבוהות של גלוקוז הדגימו עלייה בביטוי SGLT2 בהשוואה לתרביות שנחשפו לרמות תקינות של גלוקוז (p<0.05).

ממחקר זה עולה כי הנוכחות של SGLT2 בתאי שריר הלב תומכת בהשערה לפיה עיכוב SGLT2 משפיע על מסלולים מטבוליים בתוך תאי שריר הלב. יתרה מכך, הפרעות מטבוליות הקשורות לסוכרת יכולות להוביל לעלייה בביטוי של SGLT2 בתאי שריר לב אנושיים.

למקור:

Marfella R. et al. Pharmacological Research (2022). https://doi.org/10.1016/j.phrs.2022.106448

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661822003930