מטרת המחקר הייתה להעריך את הקורלציה של כל מעכבי RAAS, מעכבי ACE (ACEI) וחוסמי קולטן אנגיוטנסין II (ARBs) עם הופעת דמנציה (כל דמנציה, מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית) באמצעות גישה מטא-אנליטית.

במחקר זה נערך חיפוש שיטתי של MEDLINE בכדי לזהות את כל מחקרי התצפית שפורסמו עד ה- 30 בספטמבר 2020 אשר העריכו את הקשר בין מעכבי RAAS לבין הסיכון לדמנציה. המחקרים נכללו אם היו חקירות מקוריות שלקחו בחשבון מקרים של אירועי דמנציה, כאשר ACEIs ו / או ARB שימשו בתור חשיפה ונוגדי יתר לחץ דם אחרים (AH) שימשו כנקודת התייחסות, ואם היו דיווחים על אומדני קורלציה ומדידות שונות יחסית. ההשפעה האקראית המשולבת בסיכונים יחסיים (pRR) ומרווחי הביטחון המקבילים של 95% (רווח בר סמך 95%) חושבו על פי שיטת DerSimonian ו- Laird (DL) או לפי שיטת הרטונג קנאפ Sidik Jonkman (HKSJ), בהתאם למספר המחקרים וההטרוגניות בין מחקרים. מודל ליניארי מטא-רגרסיה מעורב (MM) הוחל על מנת להתחשב במתאם בין הערכות האסוציאציות מאותו מחקר. 15 מחקרים נכללו במטה-אנליזה. ARBs אך לא שימוש ב- ACEI הובילו להפחתה משמעותית של הסיכון לדמנציה כלשהי (pRR 0.78, 95% CIMM 0.70-0.87) ומחלת אלצהיימר (pRR 0.73, 95% CIMM 0.60-0.90). יתר על כן, בהשוואה ל- ACEI, ARBs הפחיתו את הסיכון לדמנציה של 14% (pRR 0.86, 95% CIDL 0.79-0.94).

לסיכום, ARBs אך לא ACEI הובילו להפחתת הסיכון לדמנציה מכל הסוגים שצוינו. ההבדל בין ARB לבין ACEI במונחים של יעילות מונעת יכול להיות בגלל פרופילים שונים של אנטגוניזם כלפי מסלולי קולטן עצמאיים או בשל השפעות דיפרנציאליות על מטבוליזם העמילואידים.

מקור:

Lorenza Scotti et al. (2021). Pharmacological Research.

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.105515

https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1043661821000992#!