מחלת פרקינסון היא מחלה כרונית ניוונית ופרוגרסיבית של מערכת העצבים, המאופיינת בהתנוונות של המסלול הניגרוסטריאטאלי הדופמינרגי ודלקת עצבית. במהלך התקדמות המחלה, תאי מיקרוגליה, המהווים תאי מערכת החיסון של מערכת העצבים המרכזית, מציגים פעילות שונה מהרגיל אך תפקידם במחלת פרקינסון ובהתקדמותה איננו ברור עד היום. כמו כן, מחקרים קודמים מצאו כי הרצפטור הפורינרגי P2Y12, המבוטא בתאי מיקרוגליה במערכת העצבים המרכזית, יכול לווסת את הפעילות והתגובתיות של תאי מיקרוגליה, עם זאת, תפקידו עדיין איננו ברור במחלת פרקינסון.

במחקר זה מדגימים החוקרים כי ישנו קשר בין סימפטומים פרקינסוניים בעכבר, המושרים על ידי MPTP, ושינויים בדלקת עצבית וזאת לצד התרומה של הרצפטור P2Y12 לאקטיבציה של תאי מיקרוגליה והתקדמות מחלת הפרקינסון.

באופן מפתיע, נמצא כי בעוד שטיפול פרמקולוגי או התערבות גנטית ברצפטור P2Y12 מגדיל את התמותה החריפה במודל עכברי, התערבויות אלה מגנות מפני אובדן התאים בעקבות הניוון ומפני דלקת עצבית בגוף חי. עוד נמצא כי עיכוב פרמקולוגי של הקולטנים הללו במהלך התקדמות המחלה מביא להיפוך התסמינים של מחלת הפרקינסון ועוצר את התקדמות המחלה. כמו כן, גילו החוקרים כי הרצפטור P2Y12 מווסת את הפעילות של ROCK ו-p38 MAPK ובכך שולט בייצור ציטוקינים. הממצא העיקרי במחקר זה הוא שלקולטן זה ישנו תפקיד כפול במחלת פרקינסון. האחד הוא שקולטנים פונקציונליים נחוצים על מנת להתחיל תגובה מגינה מפני הדלקת, וזאת כיוון שהיעדר קיום הרצפטור מוביל לירידה בשרידות. עם זאת, התפקיד השני, בשלבים מאוחרים יותר של הניוון העצבי, הוא ככל הנראה האחריות של הרצפטור P2Y12 על אחזקה של מצב השפעול של תאי מיקרוגליה וגירוי של תגובת ציטוקינים פרו-דלקתיים.

ממחקר זה עולה כי הבנה של פעולות מגינות ומזיקות של הרצטפור P2Y12 במערכת העצבים המרכזית יכולה לחשוף גישות חדשות לשליטה בדלקת העצבית ובכך לשנות את מהלך מחלת הפרקינסון.

מקור:

Iring A. et al. Pharmacological Research (2022).
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.106045