מחלות מטבולית כגון השמנה וסוכרת סוג 2, מתפשטות בעולם באופן נרחב. בתחילת המאה ה-21 התגלו תרופות שמנגנונן חדש, והן מכוונות בראש ובראשונה לשמור על פתולוגיות אלה תחת שליטה. בפרט, ישנה משפחה של תרופות אשר מנצלת את היתרונות הפיזיולוגיים של gut-derived glucagon-like peptide-1 (GLP-1) על מנת להשיג שליטה גליקמית והגנה לבבית. למרות זאת, תרופות מבוססות חלבון אלה פועלות באופן סיסטמי כמימטיים של GLP-1 אקסוגני, ואינן חפות מתופעות לוואי. עוד ידוע כי הליפיד אולאויל-ליזופוספטידילינוזיטול (oleoyl-lysophosphatidylinositol) המגיע ממזון הינו גורם הפרשה של GLP-1 פוטנטי, התלוי ב-GPR119.

במחקר זה מציגים החוקרים את הקשר בין המבנה לפעילות של אולאויל-ליזופוספטידילינוזיטול סינתטי, אשר מסוגל להביא לשחרור פיזיולוגי של GLP-1 מתאים גסטרואינטסטינליים אנטרואנדוקריניים.

תוצאות המחקר במעבדה הדגימו כי התרכובות אשר הדגימו את היעילות והפוטנטיות הגבוהות ביותר, עשו זאת גם בתאים הומניים וגם בתאים עכבריים. כמו כן, במחקר גוף חי שנערך, הדגימו תרכובות אלה יעילות ופוטנטיות בעכברים סוכרתיים מסוג db/db. כמו כן, יצרו החוקרים מודל מולקולרי של אולאויל-ליזופוספטידילינוזיטול ושל האנלוגיים בעלי הביצועים הטובים ביותר, ובדקו את האינטראקציה האתר האורתוסטרי (orthosteric) של GPR119. בדיקות אלה מניחות יסודות ראייתיים לפעילות הפרמקולוגית של אולאויל-ליזופוספטידילינוזיטול.

לסיכום, מחקר זה מציע מטרה נוספת לטיפול במחלות מטבוליות על ידי עידוד הפרשה פיזיולוגית של GLP-1. תוצאות אלה התקבלו הן במחקר במעבדה והן במחקר במודל עכברי.

מקור:

Paternoster S. et al. Pharmacological Research (2021).
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.105822