פגיעה כלייתית איסכמית הנגרמת מזילוח מחדש (reperfusion) של דם לרקמה היא סיבה שכיחה מאוד לפגיעה כלייתית אקוטית. עם זאת, טרם הובהרו עד תום מנגנונים המביאים לאיבוד פתאומי של תפקוד הכליה ופגיעה ברקמתה.

במסגרת המחקר ביצוע החוקרים ריצוף של RNA על מנת לאתר באופן שיטתי את ההבדלים בטרנסקריפטום בין כליה עם פגיעה איסכמית הנגרמת מזילוח מחדש לבין כליה שעברה ניתוח דמה.

תוצאות ראשוניות של המחקר הראו כי הדינמיקה המיטוכונדריאלית נהרסה בכליות הפגועות. עוד מצאו החוקרים כי ביטוי של גנים מיטוכונדריאליים הקשורים באיחוי היה מופחת בכליות הפגועות, בעוד שגנים מיטוכונדריאליים הקשורים בביקוע עברו ביטוי יתר. ממצאים אלה עברו אישור נוסף על ידי תצפיות מורפולוגיות של מיטוכונדריה.

לאחר שסרקו 19 רצפטורים פורינרגיים, החוקרים שמו לב כי היה ביטוי מוגבר של P2RX1 בכליות הפגועות. ריצוף RNA ותצפיות מורפולוגיות של המיטוכונדריה הראו כי הדינמיקה המיטוכונדריאלית נשמרה בעכברים עם חסר מובנה בגן ל-P2RX1. עוד מצאו החוקרים כי Neutrophil extracellular traps (NETs) היו חיוניים לפגיעה ברקמה אך המנגנון לא הובן במהלך המחקר.

במחקר הנוכחי גילו החוקרים כי בכליה עם פגיעה בעקבות זילוח מחדש, P2RX1 עודד יצירה של ה-NETs, ו-NET היו חיוניים לפגיעה בדינמיקה המיטוכונדריאלית. בבחינת המנגנון, מצא החוקרים כי הייתה אינטראקציה מטבולית בין טסיות ונויטרופילים, הקשורה ב-P2RX1, אשר תמכה ביצירת NETs. בנוסף, אקטיבציה של P2RX1 הביאה לשחרור ATP מטסיות, אשר בתורו תרם למטבוליזם גליקוליטי של נויטרופילים ויצירת NETs.

לסיכום, במחקר זה מצאו החוקרים מנגנון אשר יכול לסייע בצמצום פגיעה כלייתית הנגרמת מזילוח מחדש של דם לרקמה כלייתית איסכמית.

מקור:

Zhuang S. et al. Pharmacological Research (2021).
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2021.105712