נמצא כי נובילטין מגן מפני ירידה בתפקוד הלב המושרית על ידי אוטם שריר לב אקוטי(AMI), וכן מפני רמודלינג של שריר הלב, אם כי יחסי המינון-אפקט והמסלולים הבסיסיים נותרו לא ברורים.

 במחקר הנוכחי, מינונים שונים של נובילטין (7.5, 15 ו- 30 מ”ג / ק”ג ליום) ניתנו למודל עכברוש AMI למשך 21 יום. שיעור ההישרדות, אקו לב וניתוח היסטולוגי הוערכו בתאי חי. בנוסף, בדיקת MTT, ציטומטריית זרימות ו-western blot- בוצעו על מנת לחקור את הציטוטוקסיות של נובילטין ואת ההשפעה האנטי-אפופטוטית שלו על תאי H9C2. מבחינה מכנית, נחקרה הפעלת אפקטורי MAPK ו- p38 בתאי חי. התוצאות הראו שנובילטין במינון בינוני וגבוה יכול לשפר משמעותית את שיעור השרידות ותפקוד הלב ולהפחית את אזור האוטם ופיברוזיס הלב. מינון בינוני הראה את ההגנה הטובה ביותר על תפקודי לב, ואילו מינון גבוה הראה את ההשפעה המגנה הטובה ביותר על אפופטוזיס תאי ושינויים היסטולוגיים. הפעלת JNK עוכבה באופן משמעותי על ידי נובילטין בתאי חי, מה שיכול לעזור להסביר את התרומה החלקית של אוטופגיה לאפופטוזיס המושרה על ידי AMI ואת האי-ספיקה ביחסי מינון-אפקט.

לסיכום, המחקר העלה כי עיכוב JNK ממלא תפקיד חשוב בהשפעה האנטי-אפופטוטית המושרית על ידי נובילטין באוטם שריר הלב. כמו כן נובילטין במינון בינוני הדגים את ההשפעה החזקה ביותר בתאי חי.

מקור:

Zumei Liu et al. (2021). Pharmacology Research & Perspectives.
https://doi.org/10.1002/prp2.728