ל- אברולימוס, המעכב את פעילות mTOR קינאז ומשמש קלינית לטיפול בדחיית שתל, עשויה להיות השפעה דו-צדדית על התסמונת המטבולית; תפקידה בהשמנת יתר ובהיפרגליקמיה בקרב בעלי חיים ובני אדם לעומת זאת, לא נחקר מספיק.בנוסף קבע מחקר זה כיצד הטיפול המתמשך ב- אברולימוס משפיע על הומאוסטזיס הגלוקוז ועל בקרת משקל הגוף בעכברים C57BL6 / J עם השמנת יתר.

מודל עכבר עם השמנה פותח על ידי מתן תזונה עשירה בשומן (HFD) לעכברי C57BL6 / J במשך 12 שבועות. לקבוצת הניסוי, תוך שהיא ממשיכה בצריכת HFD, ניתן אברולימוס מדי יום במשך 8 שבועות. במחקר נמדדו פרמטרים מטבוליים, סבילות לגלוקוז, ציון כבד שומני, פרופיל אנדוקריני, מדד רגישות לאינסולין (ISI), אינדקס עמידות לאינסולין (IR) ורמות זרחון Akt, GLUT4, TNF-α ו- IL-1 בתאי חי. בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת האברולימוס עלתה פחות במשקל גוף ונמצאו אצלם: אדיפוציטים קטנים יותר ומשקל כרית שומן נמוך יותר; טריגליצריד (סרום וכבד), patatin‐like phospholipase domain‐containing 3, סינתז של חומצות שומן; ציוני כבד שומני; וערכי בדיקת סובלנות לגלוקוז כולם היו נמוכים יותר – למרות צריכת מזון רב יותר. עם זאת, קבוצת האברולימוס הציגה ירידה ב- ISI , זרחון Akt בשרירים וביטוי GLUT4 וכן פגיעה בסבילות לגלוקוז וברמות TNF-α וב- IL-1β בסרום – גם כאשר רמות האינסולין היו גבוהות.

לסיכום, טיפול מתמיד ב-אברולימוס עלול להוביל לסוכרת עם חוסר סבילות לגלוקוז ו- IR.

מקור:

Geng‐Ruei Chang et al. (2021). Pharmacology Research & Perspectives.
https://doi.org/10.1002/prp2.732