הוכח בעבודות קודמות כי Methylglyoxal פוגע בהיווצרות הקפילרות לרקמות השומן וכן מפחית את הרגישות לאינסולין במודלים הסובלים מהשמנת יתר.  החוקרים שיערו כי ניתן להפחית את פעילות glyoxalase-1 (GLO-1) ברקמת השומן של חולים הסובלים מסכרת סוג 2. יתר על כן, החוקרים ניסו להעריך האם ניתן להגביר פעילות כזו על ידי טיפולים מבוססי GLP-1 על מנת לשפר את הליך יצירת הקפילרות לרקמות השומן ואת הרגישות לאינסולין. פעילות ה- GLO-1 הוערכה ברקמת השומן הויסצרלית של קבוצת עוקבה של מטופלים הסובלים מהשמנת יתר.

התפקיד של GLP-1 במודולציית GLO-1 הוערך בחולדות GK עם סכרת סוג 2 אשר עברו ניתוח שרוול קיבה או טופלו עם לירגלוטיד, באמצעות בדיקת היווצרות כלי דם קפילריים(אנגיוגנזה) ברקמת השומן ובקו התאים HUVEC.

פעילות GLO-1 ירדה ברקמת השומן הויסצרלית של מטופלים טרום סכרתיים וסכרתיים, יחד עם סמנים אחרים של תפקוד לקוי של רקמת השומן בקורלציה עם רמות HbA1c מוגברות. רמות מופחתות של GLO-1 ברקמת השומן של חולדות GK הוגברו על ידי ניתוח שרוול קיבה ולירגלוטיד כאשר ממצאים אלו נמצאו בקורלציה לביטוי יתר של פקטורים אנגיוגניים ופקטורים ואזואקטיביים, כמו גם זרחון של קולטן אינסולין (Tyr1161). בנוסף ניתן היה לראות כי GLP-1 הגדיל את היווצרות הקפילרות לרקמת השומן ואת הפרוליפרציה של  HUVEC באופן תלוי ב- glyoxalase-1. פעילות מופחתת של GLO-1 ברקמת השומן נצפתה במטופלים דיסמטבוליים, ובעצם היוותה יעד מטרה ל- GLP-1 בשיפור היווצרות הקפילרות לרקמת השומן ושיפור הרגישות לאינסולין.

מקור:

Tiago Rodrigues et al.(2020). Pharmacological Research.
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2020.105198