הפרעות פסיכיאטריות מהוות אתגר קריטי לחברה שלנו, לאור שכיחותן הגלובלית הגבוהה, הסימפטומטולוגיה המורכבת, האטיולוגיה החמקמקה והיעילות המשתנה של טיפולים תרופתיים. לאחרונה חל שינוי בחקירה והגדרה מחדש של מחלות אלה על ידי שילוב תצפיות התנהגותיות ואמצעים נוירוביולוגיים רב-שכבתיים. בהתאם, יש צורך במחקרים מוכווני אנדופנוטיפ בכדי לפתח אסטרטגיות טיפוליות חדשות, עם הרעיון לשים למטרה תסמינים משותפים במקום מחלה מוגדרת אחת.

עם הנחות יסוד אלה, החוקרים בדקו את המאפיינים הטיפוליים של טיפול כרוני עם בלוננסרין, תרופה אנטי-פסיכוטית מדור שני, הנוגדים את השינויים שנגרמו על ידי שבעה שבועות של לחץ כרוני מתון (CMS) בחולדה. CMS הוא מודל פרה-קליני מבוסס היטב המסוגל לגרום לשינויים דיכאוניים ודמויי חרדה, המשותפים להפרעות פסיכיאטריות שונות.

התוצאות הראו כי הטיפול האנטי-פסיכוטי מנרמל את ליקויי הרגשות הנגרמים על ידי CMS, השפעה שעשויה להיות כתוצאה מיכולתו לווסת, בתוך הקורטקס הפרה-פרונטלי במוח, את מנגנוני חמצון-חיזור, מנגנונים בהם נמצאה הפרעה בתפקוד המולקולרי שנקשרה למספר הפרעות פסיכיאטריות. עדויות אלה מספקות תובנות חדשות לגבי התכונות הטיפוליות והשימוש הפוטנציאלי בבלוננסרין וכן במנגנוני פעולתו ומספקות תמיכה נוספת לתפקידו של לחץ חמצוני בפתופיזיולוגיה של הפרעות פסיכיאטריות.

מקור:

Maria Serena Paladinia et al. (2020). Pharmacological Research.
https://doi.org/10.1016/j.phrs.2020.105330