התרופה Osimertinib הינה תרופת דור שלישי ממשפחת המעכבים הבלתי הפיכים לטירוזין קינאז של רצפטור פקטור גדילה אפידרמלי (EGFR-TKI  –  tyrosine kinase inhibitor of the epidermal growth factor receptor). מחקר פאזה 3 השווה טיפול קו ראשון עם Osimertinib לבין טיפול עם  EGFR-TKIs אחרים בקרב מטופלים עם סרטן ריאות מתקדם שאינו של תאים קטנים (NSCLC – non-small-cell lung cancer) חיובי למוטציה ב-EGFR. המחקר הראה שרידות ללא התקדמות מחלה ארוכה יותר תחת טיפול עם Osimertinib בהשוואה לטיפול עם EGFR-TKIs אחרים (יחס הסיכונים להתקדמות מחלה או מוות: 0.46). המידע מהניתוח הסופי של ההישרדות הכוללת לא פורסם.

במחקר הנוכחי, החוקרים חילקו באופן אקראי 556 מטופלים עם NSCLC מתקדם ומוטציה ב-EGFR (מחיקה באקסון 19 או אלל L858R) שלא טופל קודם לכן ביחס של 1:1 לשתי קבוצות. בקבוצה אחת המטופלים קיבלו Osimertinib (80 מ”ג פעם אחת ביום) ובקבוצה השנייה המטופלים קיבלו אחד משני EGFR-TKIs אחרים (Gefitinib במינון של 250 מ”ג פעם אחת ביום או Erlotinib במינון של 150 מ”ג פעם אחת ביום, כאשר מטופלים שקיבלו את התרופות האלה נכללו יחד בקבוצת השוואה אחת). השרידות הכוללת נבדקה כנקודת סיום משנית במחקר.

החוקרים מצאו כי החציון של ההישרדות הכוללת היה 38.6 חודשים (רווח בר סמך 95%: 34.5-41.8) בקבוצה שקיבלה Osimertinib ו-31.8 חודשים (רווח בר סמך 95%: 26.6-36.0) בקבוצת ההשוואה (יחס הסיכונים לתמותה: 0.80, רווח בר סמך 95%: 0.64-1.00 ; P= 0.046). בנוסף, נמצא כי לאחר 3 שנים, 79 מתוך 279 מטופלים (28%) בקבוצת ה-Osimertinib ו-26 מתוך 277 מטופלים (9%) בקבוצת ההשוואה המשיכו לקבל את משטר הטיפול מהמחקר, כאשר החציון של החשיפה היה 20.7 חודשים ו-11.5 חודשים, בהתאמה. תופעות לוואי בדרגה 3 ומעלה דווחו בקרב 42% מהמטופלים בקבוצת ה-Osimertinib ובקרב 47% מהמטופלים בקבוצת ההשוואה.

החוקרים הסיקו כי בקרב מטופלים עם NSCLC מתקדם עם מוטציה ב-EGFR וללא טיפול קודם, אלה שקיבלו טיפול עם Osimertinib הדגימו שרידות כוללת גבוהה יותר בהשוואה למטופלים שקיבלו EGFR-TKIs אחרים. בנוסף, החוקרים הראו כי הפרופיל הבטיחותי של Osimertinib דומה לזה של ה-EGFR-TKIs האחרים, על אף חשיפה ממושכת יותר בקבוצת ה-Osimertinib.

מקור:

Ramalingam, S.S. et al. (2019) NEJM 382.
https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1913662?query=TOC