מטרת המחקר הייתה לנתח את המאפיינים הקליניים וגורמי הסיכון של היפופיבריגנוגנמיה המקושרת לטיגצקילין ולחקור האם צפופרזון/סולבקטאם בשילוב עם טיגציקלין מחמיר קואגולופתיות או היפופיברינוגנמיה.

זהו מחקר מסוג מקרה-בקרה רטרוספקטיבי אשר כלל מטופלים עם זיהום חמור או אשר טופלו עם טיגציקלין. המטופלים הוקצו לקבוצת ההיפופיברינגונמיה (< 2.0 g/L) ולקבוצה עם רמות פיברינוגן נורמליות (≥ 2.0 g/L) על מנת להעריך את המאפיינים הקליניים של מטופלים עם היפופיברינוגנמיה המקושרת לטיגציקלין. המאפיינים של מטופלים אשר טופלו עם צפורזון/סולבקטם בקבוצת ההיפופיברינוגנמיה נותחו גם הם.

סך כולל של 127 מטופלים נכללו במחקר, 71 מטופלים הסובלים מ-היפופיברינגונמיה

ו-56 מטופלים עם רמות פיבירנוגן נורמליות. היפופיברינגונמיה התפתחה בחציון של 6 ימים לאחר טיפול עם טיגציקלין ורמות הפיבירינוגן חזרו לנורמה בחציון של 3 ימים לאחר הפסקת הטיפול בטיגציקלין.

בניתוח רב משתני של זיהום תוך בטני (p = 0.005), נמצא כי רמות הפיברינוגן בתחילת הטיפול עם טיגציקלין (p < 0.001), מינון אחזקה (p = 0.039) ומשך הטיפול (p = 0.002) היו קשורים להיפופיברינוגנמיה. טיפול עם צפורזון/סולבקטם לא נקשר עם היפופיברינוגנמיה (p = 0.681), אבל מטופלים אשר טופלו עם צפורזון/סולבקטם היו בעלי שיעורי הארעיות של קואגולופתיות (p = 0.009) ונזקקו ליותר מוצרי דם (p = 0.003) מאשר מטופלים אשר טופלו ללא צפורזון/סולבקטם.

לסיכום, היפופיברינוגנמיה המקושרת לטיגציקלין לרוב מתפתחת ביום השישי (4-8) של הטיפול עם טיגציקלין ונקשרה גם עם זיהום תוך בטני, רמות פיברינוגן בתחילת הטיפול עם טיגציקלין, מינון אחזקה, ומשך הטיפול עם טיגציקלין אבל לא עם צפורזון/סולבקטם.

מקור:

Juan Hu et al. (2020). European Journal of Clinical Pharmacology
https://doi.org/10.1007/s00228-020-02860-w