במחקר זה החוקרים בדקו את גורמי הסיכון הקשורים בתיקון יתר של נתרן. כמו כן הם בדקו את רמות הנתרן האופטימליות אליהן יש לשאוף בקליניקה היומיומית.

החוקרים אספו ובדקו נתונים אלקטרוניים אודות מטופלים אשר טופלו בטולוופטן לטיפול בהיפונתרמיה לא היפוולמית. הנתונים שנאספו היו נתונים דמוגרפיים שכללו גיל, מין, משקל, גובה, תחלואה נלווית, סיבת ההיפונתרמיה, שימוש בסליין היפרטוני וטיפול בתרופות נוספות במקביל. מדדי המעבדה הבסיסיים שנמדדו היו נתרן בסרום, אשלגן בסרום, קריאטינין בסרום, BUN, אוסמולריות הסרום, AST, ALT ואוסמולריות השתן. התוצא העיקרי היה תיקון יתר של נתרן, אשר הוגדר כעליה בנתרן בסרום של מעל 10 מילימול לליטר ב-24 שעות.

מתוך 77 המטופלים שנכללו בניתוח הנתונים, 24 (31.2%) הדגימו תיקון יתרן של נתרן (מעל 10 מילימול לליטר ב-24 שעות), 2 (2.6%) בקוהורט אי ספיקת לב, 17 (22.1%) בקוהורט SIADH, ו-5 (6.5%) בקוהורט היפונתרמיה מסיבה לא ידועה. למעלה ממחצית מהחולים (51.9%) טופלו בסליין היפרטוני לפני שטופלו בטולוופטן. יתר לחץ דם, ממאירות, משתנים, רמות הנתרן בבסיס, ו-SIADH נמצאו קשורים בסיכון לתיקון יתר של הנתרן במודל החד משתני. במודל הרב-משתני עלה כי הגורמים שהשפיעו על תיקון יתר של הנתרן באופן מובהק היו BMI נמוך ונוכחות של מחלה ממארת (יחס סיכויים מתוקנן 10.87, רווח בר סמך 95% 1.23-96.44) ורמות נמוכות של נתרן בבסיס (יחס סיכויים מתוקנן 0.76 עבור כל עליה ב- mEq/L 1, רווח בר סמך 95% 0.61-0.94).

לסיכום, תיקון יתר של היפונתרמיה במטופלים עם היפונתרמיה לא היפוולמית אשר טופלו בטולוופטן היה קשור באופן מובהק ל-BMI נמוך, תחלואה במחלה ממארת ורמות נתרן נמוכות בבסיס. בניתוח נתונים של תת קבוצה במטופלי SIADH , נמצא כי רמות נתרן בבסיס ומחלה ממארת היו המשתנים המובהקים שמשפיעים על תיקון יתר של נתרן.

מקור:

Yukyung Kim, et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(5): 723–729
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-020-02848-6