במחקר זה הוערך השימוש בתרופות מרשם משככות כאבים וטיפול אדג’ובנטי בדיירי בתי אבות אשר אינם סובלים ממחלת הסרטן, אשר דיווחו על כאב בהערכת הקבלה שלהם לבית האבות ביחס לדיווח חומרת כאב בסקר דיירים.

במחקר נעשה שימוש בהגדרות  Medicare Part D על מנת להגדיר 3 רמות של משככי כאבים ו-7 רמות של אדג’ובנטים פוטנציאליים ביום ה-21 לאחר קבלת הדייר לבית האבות (או ביום השחרור עבור דיירים אשר שוחררו טרם המועד הזה) ב- 180,780 דיירים עבורם קיים מידע שלם ואשר התקבלו לבית האבות בין ה-1 לינואר 2011 עד ה-9 לדצמבר 2016 ללא אבחנה של מחלת הסרטן.

מתוך הדיירים, 27.9% דיווחו על כאב מתון, 46% דיווחו על כאב בינוני ו-25.6% דיווחו על כאב חמור. השכיחות של דיירים אשר סבלו מכאבים ללא קריטריון Part D עבור תרופת שיכוך במרשם ו\או תרופות אדגו’בנטיות הייתה 47.3% בין המדווחים על כאב מתון, 35.7% בין אלו שדיווחו על כאב בינוני ו-24% בין אלו דיווחו על כאב חמור. בין הדיירים אשר דיווחו על כאב חמור, 33% היו מעל גיל 85 שנים ו-35% מאלו שסבלו מתפקודים קוגניטיביים לקויים בצורה מתונה לא קיבלו תרופות לשיכוך במרשם או אדג’ובנטים. שימוש בכל הרמות של תרופות שיכוך כאבים במרשם והאדג’ובנטים הוגבר עם הדיווח של הדיירים על חומרת הכאב והשימוש בתרופות ממגוון הרמות היה נפוץ.

לסיכום, בין דיירי בתי אבות עם כאב מזוהה, קיימות הזדמנויות לשפר את הניהול הפרמקולוגי של כאב, בפרט בדיירים מבוגרים ואלו ללא תפקוד קוגניטיבי לקוי.

מקור:

Kate L. Lapane et al. (2020). European Journal of Clinical Pharmacology
https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs00228-020-02878-0