בעבודה זו נחקרה שכיחות מתן תרופות בששת החודשים האחרונים לחיים אשר היתרון במתן שלהן מוטל בספק. המחקר נערך במטופלים המתגוררים בבתי אבות בגרמניה כאשר חלקם סובלים מדמנציה וחלקם לא.

המחקר היה מסוג עוקבה רטרוספקטיבי תוך שימוש במידע על 67,328 נפטרים שהתגוררו בבתי אבות בגילאים 65+ בין השנים 2010-2014. משטרי טיפול תרופתי נותחו בשאלה של יתרון מוטל בספק בתקופה של 180-91 ימים לפני המוות ובתקופה של 90 ימים לפני המוות עבור דיירים עם דמנציה (n=29,052) וללא דמנציה (n=38,276).  גורמים הנמצאים בקורלציה עם מתן תרופות מרשם חדשות אשר יתרונן לא ברור טרם המוות נותחו באמצעות מודלים של רגרסיה לוגיסטית בין כל דיירי בתי האבות ורובדו על ידי דמנציה.

במחקר נמצא כי שיעור גבוה יותר של דיירי בתי אבות עם דמנציה קיבלו תרופת מרשם חדשה אחת לפחות אשר היתרון שלה מוטל בספק בתקופה של 180-91 ימים (29.6%) ו-90 יום (26.8%) טרם המוות, בהשוואה לדיירים ללא דמנציה (180-91 ימים, 22.8% ; 90 ימים 20.1%). תרופות מורידות שומנים היו התרופות הנרשמות ביותר. מתן תרופות מרשם חדשות שהיתרון שלהן מוטל בספק היה נפוץ יותר במטופלים עם דמנציה (9.8% מול 8.7%). ללא תרופות לטיפול בדמנציה, מתן תרופות מרשם חדשות היה יותר נפוץ בדיירים ללא דמנציה. ( 6.4% מול 8.0) נוכחות הדמנציה (יחס סיכויים 1.40, רווח בר סמך 95%, 1.32-1.48) וריבוי תרופות מופרז היו בקורלציה עם מתן תרופות מרשם חדשות לפני המוות אשר היתרון שלהן מוטל בספק (יחס סיכויים 4.74, רווח בר סמך 95%, 4.15-5.42).

לסיכום, גם כאשר מתייחסים לתרופות מרשם נגד דמנציה, השכיחות של דיירי בתי אבות עם דמנציה המקבלים תרופות מרשם חדשות אשר היתרון שלהן מוטל בספק ניכרת וייתכן ויש להקדיש תשומת לב יתרה לכך בטיפול בדיירים אלו.

מקור:

Christian Rausch et al. (2020). European Journal of Clinical Pharmacology.
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-020-02859-3