מספר דיווחים שהתבססו על סדרת מקרים רמזו כי קיים קשר בין תרופות לבין תסמונת רגל חסרת המנוח. אחת מקבוצות התרופות שנקשרו לתסמונת זו היו מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרטונין (SSRIs). החוקרים במחקר זה רצו לבדוק את הקשר שבין התחלת הטיפול ב- SSRIs לבין הופעת תסמונת רגל חסרת מנוח במסגרת מחקר מבוקר עצמית.

החוקרים ערכו ניתוח נתונים סימטרי שכלל מבוגרים מדנמרק אשר מימשו את מרשמי ה- SSRI שלהם בין השנים 1997-2017 והחלו ליטול תרופות לטיפול בתסמונת רגל חסרת המנוח (קוינין, רופינרול, פרמיפקסול או רוטיגוטין) שנה אחת לפני או אחרי שהחלו לטיפול SSRI.  במידה ואין קשר בין נטילת SSRI לבין תסמונת רגל חסרת המנוח יהיה צפוי פיזור סימטרי של מרשמים לפני ואחרי התחלת הנטילה של SSRIי(sequence ratio=1.0). ניתוח נתונים סימטרי נתון למערפלים אשר יציבים לאורך זמן. בוצע ניתוח נתונים של תת קבוצות אשר הגביל את האוכלוסיה לפי מין, גיל, אבחנות נבחרות וטיפול תרופתי.

10,875 מטופלים החלו שימוש ב SSRI ובתרופות לתסמונת רגל חסרת המנוח בתוך פרק זמן של שנה, 5341 מטופלים החלו טיפול ב-SSRI לפני הטיפול בתסמונת רגל חסרת המנוח ו-5534 מטופלים החלו טיפול ב-SSRI אחרי הטיפול לתסמונת רגל חסרת המנוח (SR 0.97, רווח בר סמך 95% 0.93-1.00). כאשר החוקרים הגבילו את התוצא להתחלת טיפול אגוניסטים לדופמין ה- sequence ratio מעט גדל (SR 1.34, רווח בר סמך 95% 1.24-1.46), אך הוא ירד כאשר המודל תוקנן לטרנד במתן מרשמים (SR מתוקנן 1.21, רווח בר סמך 95% 1.12-1.32). כאשר החוקרים הגבילו את התוצא להתחלת טיפול בקוינין לא נמצא קשר כלל בין המשתנים.

לסיכום, החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין התחלת טיפול ב-SSRI לבין הופעת תסמונת רגל חסרת מנוח על פי ניתוח נתונים של התחלת טיפול תרופתי לתסמונת.

מקור:

Ann-Cathrine Dalgård Dunvald, et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(5): 719–722
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32062781/