מטרת החוקרים במחקר זה הייתה להעריך את השינוי בפינוי הלקטאט במטופלים עם אלח דם חמור במצב אנוש לאחר טיפול במגנזיום.

החוקרים חילקו בצורה רנדומלית 58 מטופלים עם אלח דם חמור ל-2 קבוצות, האחת קיבלה טיפול במגנזיום (n=30) ובקבוצה השנייה המטופלים קיבלו אינבו (n=28). מטופלים שהיו בקבוצה שטופלה במגנזיום טופלו במגנזיום סולפט תוך ורידי עד לרמות יעד של 3 מ”ג/ד”ל במשך שלושה ימים. קבוצת האינבו טופלה בנפח זהה של תמיסת סליין. התוצא העיקרי שנבדק היה שינוי בפינוי הלקטאט.

החוקרים מצאו כי פינוי הלקטאט הממוצע בקבוצת הטיפול במגנזיום היה גבוה באופן מובהק מהפינוי בקבוצת האינבו ביום השני לטיפול (27.53% לעומת 23.79% בהתאמה, p<0.001) וביום השלישי לטיפול (49.83% לעומת 37.02% בהתאמה, p<0.001). הזמן לפינוי הלקטאט היה קצר משמעותית בקבוצת הטיפול במגנזיום לעומת קבוצת האינבו (47.28 ± 20.59 שעות לעומת 61.20 ± 24.31 שעות, בהתאמה; p=0.03). למרות שלא היה הבדל מובהק בין הקבוצות בתמותה כתוצאה מאלח דם, משך האשפוז החציוני בטיפול נמרץ היה קצר יותר באופן מובהק בקבוצת הטיפול במגנזיום לעומת קבוצת האינבו (8 לעומת 15 ימים, p<0.01).

לסיכום, טיפול במגנזיום הגביר את קצב פינוי הלקטאט במטופלים עם אלח דם חמור במצב אנוש. שמירה על רמות מגנזיום סביב הגבול העליון של הנורמה עשוי לשפר את התוצאים הקליניים של מטופלים על אלח דם חמור.

מקור:

Noormandi, A., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(2): 175-184
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02788-w