מטרת מחקר זה הייתה להעריך את שכיחות השימוש והערכת נכונות מתן המרשמים לתרופות לטיפול כיב פפטי ורפלוקס קיבתי ושטי בתחילת האשפוז ובשחרור.

החוקרים כללו במחקר מטופלים בני 65 ומעלה שאושפזו בין השנים 2010-2016 במחלקות פנימיות וגריאטריות באיטליה. הם השתמשו במאגר הנתונים REPOSI על מנת לבדוק ולהעריך אם הם קיבלו טיפול תרופתי לכיב פפטי או רפלוקס במועד אשפוזם או בשחרורם. נכונות מתן המרשמים הוערכה בהתחשב בתחלואה נלווית של המטופלים (היסטוריה של כיב פפטי, דימום ממערכת העיכול, גיל מתקדם והליקובקטר פילורי) ובהתחשב בטוקסיות למעי של השילוב התרופתי שניתן על בסיס הקריטריונים של Agenzia Italiana del Farmacoי(NOTA 1 ו-48).

מבין 4715 המשתתפים שנרשמו למחקר, 3899 שוחררו מהאשפוז בחיים. במעמד השחרור מבית החולים, 2412 מטופלים (61.9%, רווח בר סמך 95% 60.3-63.4%) קיבלו מרשם לטיפול תרופתי נגד כיב פפטי ורפלוקס, אחוז זה היה גבוה ב-12% מאחוז המטופלים שקיבלו מרשמים כאלה בקבלה לאשפוז. כמעט מחצית מהחולים (n=1776, 45.6%, רווח בר סמך 95% 44.0-47.1%) קיבלו מרשם בצורה שגויה, או לא קיבלו מרשם כשהיה צורך בו. מבין המטופלים שצרכו בעבר תרופות לטיפול בכיב פפטי וברפלוקס כ-60% (1444/2412) קיבלו מרשם שלא לצורך, בעוד שמטופלים שלא השתמשו בתרופות אלה בעבר 22% (332/1487) לא קיבלו מרשמים כשהיה צורך בהם. מבין המטופלים שקיבלו מרשמים לראשונה בשחרור מבית החולים, 60% (392/668) קיבלו מרשמים לא מתאימים. נכונות מתן המרשמים לתרופות לטיפול בכיב פפטי וברפלוקס פחתה ב-3% מהקבלה לאשפוז לשחרור.

לסיכום, לפי ממצאי מחקר זה, אנו מחמיצים את ההזדמנות לשפר את איכות הטיפול בתרופות מסוג זה במהלך האשפוז.

מקור:

Franchi, C., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(3): 459–465
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02815-w