טיוטרופיום הומלץ לשימוש קו ראשון לטיפול החזקה של מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) על מנת להפחית את התדירות, המשך והחומרה של ההתקפים ועל מנת לשפר את איכות החיים הכוללת. לאחרונה דווח כי ייתכן ששימוש בטיוטרופיום במטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית עשוי להגביר את הסיכון הקרדיווסקולרי במטופלים אלה. דיווחים אלה עדיין שנויים במחלוקת, לפיכך החוקרים במחקר זה רצו לברר האם אכן קיים קשר בין שימוש בטיוטרופיום לבין סיכון קרדיווסקולרי במטופלים הסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית.

החוקרים ערכו חיפוש ב PubMed, EMBASE, Clinical Trials.gov-ובספריית Cochrane על מנת לאתר מאמרים רלוונטיים. בניתוח הנתונים נכללו מחקרים מבוקרים עם רנדומיזציה אשר בדקו כל סוג של טיוטרופיום נשאף לעומת טיפולים אחרים למחלת ריאות חסימתית כרונית שאינם אנטיכולינרגיים וכללו דיווחים על אירועים קרדיווסקולריים כתופעת לוואי. החוקרים ערכו מטה-אנליזה על פי גישת Peto ו- Mantel-Haenszel עם רווח בר סמך של 95%.

החוקרים כללו 20 מחקרים מבוקרים עם רנדומיזציה עם למעלה מ- 27,699 משתתפים. שכלול התוצאות הראה כי הטיפול בטיוטרופיום לא העלה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים (יחס סיכויים Peto 0.97, רווח בר סמך 95% 0.84-1.12, I2=0%). כמו כן טיוטרופיום לא היה קשור בסיכון מוגבר לתמותה כוללת (RD,י0.00, רווח בר סמך 95% -0.00-0.01, I2=68%) או בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכויים Peto 1.58, רווח בר סמך 95% 0.92-2.74, I2=0%) בהשוואה לקבוצות הביקורת.

לאחר מכן החוקרים ערכו ניתוח נתונים של תת קבוצות לפי סוגי קבוצות הביקורת. התוצאות המשוכללות הראו תוצאות דומות (טיוטרופיום לעומת LABA: יחס סיכויים Peto 0.98, רווח בר סמך 95% 0.81-1.19, I2=17%) (טיוטרופיום לעומת אינבו: יחס סיכויים Peto 0.92, רווח בר סמך 95%, 0.75-1.44, I2=15%). בנוסף לכך לא נמצא קשר בין משך השימוש בטיוטרופיום לבין סיכון קרדיווסקולרי.

לסיכום, טיוטרופיום נשאף אינו מעלה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים או את הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית במטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית.

מקור:

Mingjin Yang, et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(6): 795–805
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-020-02853-9