במחקר זה החוקרים בדקו את רכישות הטיפול התרופתי המומלץ לטיפול במחלת לב כלילית על ידי המטופלים לפני ואחרי רה-וסקולריזציה אלקטיבית (צנתור מלעורי – PCI, או ניתוח מעקפים- CABG).

החוקרים כללו במחקר את כל המטופלים שעברו צנתור (n=1557) או ניתוח מעקפים (n=1768) במרכזים הרפואיים Heart Center, Kuopio University hospital בין השנים 2007-2014. הנתונים נאספו ממאגר הנתונים הכלילי של בית החולים וממאגרי נתונים לאומיים. נלקחו נתונים עבור 3 שנים טרם ביצוע הרה-ווסקולריזציה ושנה לאחריה.

ממצאי המחקר, בסך הכל 85.2% מהמטופלים שעברו צנתור מלעורי ו-88.1% מהמטופלים שעברו ניתוח מעקפים רכשו תרופות המשפיעות על פרופיל השומנים בדם לפני הפרוצדורה. לעומת זאת, שנה לאחר הפרוצדורה, 94.9% מהמטופלים שעברו צנתור מלעורי ו-96.8% מהמטופלים שעברו ניתוח מעקפים רכשו את התרופות הללו.

חסמי-בטא נרכשו לפני הפרוצדורה על ידי 84.9% מהמטופלים שעברו צנתור מלעורי, לאחר הפרוצדורה המספר עלה ל- 87.9%. מבין המטופלים שעברו ניתוח מעקפים, 86.3% מהמטופלים רכשו בטא בלוקרים לפני הפרוצדורה ו-97.1% רכשו אותם שנה לאחר הניתוח.

מבין המטופלים שעברו צנתור מלעורי, 64.3% רכשו ניטרטים ארוכי-טווח לפני הפעולה ו-54.4% רכשו אותם אחריה. לעומת זאת מבין המטופלים שעברו ניתוח מעקפים 59.7% רכשו ניטרטים ארוכי טווח לפני הפרוצדורה ורק 10.1% רכשו אותם לאחר הניתוח.

השימוש בחסמי רצפטור ADP עלה במטופלים לאחר הצנתור המלעורי (מ-26.3% ל-83.9%) והשימוש בוורפרין עלה במטופלים לאחר ניתוח מעקפים (מ-9.4% ל-21.3%). רכישת התרופות ככלל הייתה שכיחה יותר בקרב מטופלים שעשו שימוש מוגבר יותר במערכת הבריאות לפני ואחרי הפרוצדורות.

לסיכום, במטופלים שעברו צנתור ובמטופלים לאחר ניתוח מעקפים, השימוש בטיפול התרופתי היה תואם להנחיות העדכניות. רכישת ניטרטים ארוכי טווח הייתה נפוצה בקרב מטופלים גם בתקופה שלאחר הצנתור.

מקור:

Heiskanen, J. et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(1): 81-88
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02735-9