מטרת החוקרים במחקר זה הייתה להעריך האם קיים קשר בין טיפול במעכבי משאבת פרוטונים לבין הסיכון לדמנציה.

על מנת לענות על שאלת המחקר החוקרים ערכו סקירת ספרות מקיפה במאגרי נתונים באנגלית ובסינית אחר עבודות שפורסמו עד דצמבר 2018. HR ורווח בר סמך של 95% חושבו עם מודל השפעות אקראיות (random-effects model). בנוסף לכך החוקרים ביצעו ניתוח נתונים לתת קבוצות, וניתוח נתונים לרגישות. על מנת להעריך את ההטרוגניות בוצע מבחן Q Cochran, ונעשה שימוש בסטטיסטי I². הטיית פרסום הוערכה באמצעות מבחן Begg ו-Egger.

החוקרים כללו בניתוח הנתונים 6 מחקרים אשר כללו בסה”כ 166,146 משתתפים. החוקרים מצאו כי בשכלול התוצאות, הייתה עלייה מובהקת בשכיחות הדמנציה עם שימוש במעכבי משאבת פרוטונים (HR=1.29, רווח בר סמך 95% 1.12-1.49). בניתוח נתונים שנערך לתת קבוצות נמצא קשר מובהק בין שימוש במעכבי משאבת פרוטונים לבין הסיכון לדמנציה באירופה (HR=1.46, רווח בר סמך 95% 1.23-1.73) ובקרב מטופלים בני 65 ומעלה (HR=1.39, רווח בר סמך 95% 1.17-1.65). עבור משתנה זמן מעקב של 5 שנים ומעלה ה-HR המשוכלל היה 1.28 (רווח בר סמך 95% 1.12-1.46), אשר הדגים עליה פי 1.28 בסיכון לדמנציה בקרב מטופלים אשר טופלו במעכבי משאבת פרוטונים. מבחינת השפעה אזורית, משתתפים מאירופה הדגימו HR משוכלל של 1.46 (רווח בר סמך 95% 1.23-1.73). החוקרים לא מצאו עדות להטיית פרסום.

לסיכום, התוצאות המשוקללות של מטה-אנליזה זאת תומכות בהשערה כי מעכבי משאבת פרוטונים מעלים את הסיכון לדמנציה. מעבר לכך, דרושים מחקרי עוקבה באיכות גבוהה על מנת לאשר ממצאים אלה.

מקור:

Zhang, Y., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(2): 139-147
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02753-7