השימוש בנוגדי טסיות פומיים נחוץ על מנת למנוע אירועים טרומבוטיים במטופלים עם אירוע כלילי חריף (ACS). השפעות קלופידוגרל, פרסוגרל וטיקגרלור יכולות להיות מוגברות על ידי אינטראקציות פרמקו-דינמיות, אך כסובסטרטים של אנזימי CYP, יש להם נטייה להיות נתונים גם לאינטראקציות פרמקו-קינטיות. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הטיפול הרב תרופתי במטופלים עם אירוע כלילי חריף לאחר שחרורם מבית החולים.

מדובר במחקר תצפיתי הבודק שימוש בתרופות המבוסס על נתוני מטופלים ממאגרי נתונים לאומיים. אוכלוסיית המחקר כללה מטופלים מבוגרים לאחר אירוע כלילי חריף ששוחררו מבתי חולים פיניים בין השנים 2009-2013. החוקרים השתמשו ברגרסיה לוגיסטית על מנת להעריך את סבירות האינטראקציות הבין תרופתיות עם יחס סיכויים עבור מנבאים שנקבעו מראש כמו גיל, מגדר, וסוג האירוע הכלילי החריף.

העוקבה מנתה 54,416 מטופלים לאחר אירוע כלילי חריף. מתוך המטופלים שטופלו בנוגדי טסיות 91% מהמטופלים טופלו בקלופידוגרל. מתוך המטופלים שטופלו בקלופידוגרל, 12% מהמטופלים רכשו וורפרין לפחות פעם אחת תוך כדי טיפול. הגורמים שנמצאו כמעלים את הסיכון לאינטראקציה בין וורפרין לנוגדי הטסיות היו גיל מבוגר, מין זכר, אוטם עם עליות ST והיסטוריה של אירועים כליליים קודמים (p<0.001 עבור כל המשתנים). איבופרופן ותרופות סרוטונרגיות כמו טרמדול, סיטלופרם, ואסיטלופרם היו התרופות הנפוצות ביותר שגרמו לאינטראקציות בין תרופתיות. באופן כללי, שימוש בו זמנית בתרופות הידועות כגורמות לאינטראקציות פרמקו-קינטיות, היה נדיר. יחד עם זאת אסמופרזול ואומפרזול נרשמו ביותר מ-6% מהמטופלים שטופלו בקלופידוגרל.

לסיכום, וורפרין ואיבופרופן היו התרופות הנפוצות ביותר שנלקחו במקביל לטיפול הנוגד טסיות וגרמו לאינטראקציות פרמקו-קינטיות בין תרופתיות. אינטראקציות אלה העלו באופן פוטנציאלי את הסיכון לדימום במטופלים תחת טיפול בנוגדי טסיות פומיים. באוכלוסיית המחקר נעשה שימוש באסמופרזול ואומפרזול למרות שהיו אלטרנטיבות מניעתיות אחרות להגנה על הקיבה.

מקור:

Prami, T., et al. (2020) European Journal of Clinical Pharmacology 76(2):257-265
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02777-z