על מנת למנוע פגיעה כלייתית חריפה, חשוב להשתמש בוונקומיצין באופן הנכון. בשל שימוש תדיר בוונקומיצין לטיפול בחום עם נויטרופניה ושימוש בתרופות נפרוטוקסיות אחרות בו-זמנית, לחולים המטולוגיים יש רקע נפרוטוקסי שונה בהשוואה לחולים אחרים. לפיכך, לא ברור אם גורמי הסיכון המזוהים בקבוצות חולים אחרות לפגיעה כלייתית חריפה כתוצאה משימוש בוונקומיצין חלים גם על חולים המטולוגיים. החוקרים במחקר זה ביצעו ניתוח נתונים רטרוספקטיבי על מנת לזהות את הגורמים הקשורים לפגיעה כלייתית חריפה בחולים המטולוגיים כתוצאה מטיפול בוונקומיצין.

מדובר במחקר רטרוספקטיבי חד-מרכזי בו נכללו 150 חולים המטולוגיים שקיבלו וונקומיצין בין אפריל 2010 למרץ 2018 בבית החולים האוניברסיטאי טוקושימה. פגיעה כלייתית חריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין הוגדרה על פי קריטריוני Kidney Disease Improving Global Outcomesי(KDIGO). החוקרים ביצעו רגרסיה לוגיסטית רב משתנית כדי לזהות גורמי סיכון לפגיעה כלייתית חריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין.

החוקרים מצאו כי 17 חולים סבלו מפגיעה כלייתית חריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין. ניתוח רב משתני העלה כי גורמי הסיכון לפגיעה כלייתית חריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין היו ריכוז ראשוני של וונקומיצין בשפל של > 15 מ”ג/ליטר ושימוש בו-זמנית בטאזובקטאם/פיפרצילין או אמפוטריצין ליפוזומלי. ריכוז שפל ראשוני של וונקומיצין מתחת ל-10 מ”ג לליטר הראה יעילות נמוכה באופן מובהק לטיפול בחום עם נויטרופניה. עוד החוקרים הופתעו לגלות כי שימוש באמפוטריצין ליפוזומלי במקביל לוונקומיצין הגביר את שכיחות הפגיעה הכלייתית החריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין באופן שהיה תלוי ריכוזי הוונקומיצין, ואילו שימוש בטאזובקטאם/פיפרצילין במקביל העלה את שכיחות הפגיעה הכלייתית החריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין באופן שאינו תלוי בריכוז הוונקומיצין.

לסיכום, מבחינת בטיחות ויעילות הטיפול בחולים המטולוגיים, ריכוז השפל הראשוני האופטימלי של וונקומיצין היה 10-15 מ”ג לליטר. כמו כן, החוקרים מצאו הבדלים בהשפעת התרופות הנפרוטוקסיות השונות על פגיעה הכלייתית החריפה כתוצאה מטיפול בוונקומיצין.

מקור:

Okada, N. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(12): 1695–1704
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02756-4