מטופלים רבים עם מחלת קרוהן (CD) וקוליטיס כיבית (UC) בעלי יחס 6- מתילמרקפטפורין / 6-תיוגנין (6-MMPי/ 6-TGN) גבוה, מקבלים אלופורינול 100 מ”ג בנוסף לתיאופורינים על מנת לייעל את ריכוזי המטבוליט. עם זאת, אלופורינול במינון זה אינו נסבל על ידי חלק מהמטופלים.

מטרת החוקרים הייתה לקבוע את ההשפעה הפרטנית של הפחתת מינון האלופורינול מ- 100 ל- 50 מ”ג על המטופלים, מבחינת ריכוזי המטבוליטים, רמת פעילות האנזים, יעילות וסבילות.

מדובר במחקר פרוספקטיבי הבודק היעדר נחיתות עם הצלבה חד כיוונית. לצורך המחקר חולי מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית עם מחלה יציבה המשתמשים בתיאופורין ואלופורינול 100 מ”ג הועברו ל 50 מ”ג למשך חודש. התוצא העיקרי היה ריכוזי המטבוליט של תיאופורין. התוצאים המשניים היו רמת פעילות האנזימים של xanthine oxidase, thiopurine methyltransferase ו- hypoxanthine-guanine phosphoribosyltransferase, פעילות המחלה וסבילות טיפול.

במחקר נכללו 22 חולים. טיפול באלופורינול 50 מ”ג לעומת 100 מ”ג הביא לירידה משמעותית ברמות ה TGN-6-הממוצע (761 עד 625 pmol על p = 0.005; 8 × 108 RBC) ועלייה משמעותית ברמות ה-6- MMP הממוצע (451 עד 665 pmol על p = 0.01; 8 × 108 RBC). עם זאת, ריכוזי המטבוליטים הממוצעים היו עדיין ברמה טיפולית. לעומת זאת, פעילויות האנזימים, מדדי פעילות המחלה וחווית המטופלים לא השתנו באופן מובהק. באופן כללי, חולי קוליטיס כיבית הגיבו בצורה יותר חיובית לטיפול המשופר שלהם מאשר חולי קרוהן.

לסיכום, טיפול משולב עם 50 מ”ג אלופורינול הוביל לירידה ברמות ה- 6-TGN לעומת 100 מ”ג אלופורינול. לעומת זאת, פעילות המחלה, תופעות הלוואי וחווית המטופלים היו דומות בין 100-ל-50 מ”ג אלופורינול. עושה רושם כי מטופלי קוליטיס כיבית יוצאים יותר נשכרים מטיפול במינונים נמוכים יותר ומעדיפים טיפול זה, ואילו ההפך נצפה במטופלי מחלת הקרוהן.

מקור:

Chavoushi, S.F. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(12): 1669–1674
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02760-8