בנוסף להשפעות האנטי-מיקרוביאליות של דוקסיציקלין, יש לו השפעה נוגדת דלקת פוטנטית. לאור מאפיינים פרמקולוגיים אלה תרופה זאת הוצעה לשימוש במחלות דלקתיות, אוטואימוניות וגרנולומטוטיות. מטרת החוקרים במחקר זה הייתה לבדוק באמצעות סקירה ספרותית שיטתית האם דוקסיציקלין יעיל לשיכוך כאב וריפוי נגעים כיביים של הפה.

החוקרים ערכו חיפוש אלקטרוני בהתאם להנחיות של PRISMA במאגרי נתונים של PubMed,יCochrane Central Register,יWeb of Science, יBireme/LILACS ו- Scopus. החוקרים בחרו מכלל התוצאות את המחקרים הקליניים המבוקרים בעלי הרנדומיזציה. לאחר מכן הם בדקו משתנים כגון ריכוז הדוקסיציקלין, תדירות השימוש, שיכוך הכאב ורמיסיה קלינית של הנגעים בפה.

חמישה מחקרים ענו על הקריטריונים שקבעו החוקרים ונכללו בניתוח הנתונים במחקר. בארבעה מהמחקרים הללו עשו שימוש בדוקסיציקלין לטיפול באפטו-סטומטיטיס ובמחקר נוסף השתמשו בו לטיפול בהרפס שפתיים. בכל המחקרים התרופה הייתה בשימוש טופיקלי – בג’ל או ככדורים מרוסקים (בהדבקה). קבוצות החולים אשר טופלו בדוקסיציקלין טופיקלי הראו החלמה מהירה יותר של הנגעים וכאב מופחת בהשוואה לאינבו.

לסיכום, המחקר הנוכחי מראה כי לדוקסיציקלין טופיקלי השפעה חיובית על טיפול באפטות חוזרות בפה, בהתכייבויות ובהרפס השפתיים. מחקרים ניסיוניים נוספים על בעלי חיים כמו גם מחקרים קליניים מבוקרים עם רנדומיזציה ודו-סמיות דרושים על מנת להעריך האם השפעה זאת קיימת גם על נגעים אחרים בחלל הפה כגון כיבים טראומטיים ומוקוזיטיס.

מקור:

Piacentini, M, E. et al. (2019) Journal of Clinical Pharmacology and Theraputics 44(6): 838-843
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/jcpt.13022