כאשר משלבים נוגדי קרישה הנלקחים דרך הפה עם מעכב P2Y12 ואספירין בחולים עם פרפור פרוזדורים (AF) העוברים צנתור כלילי מלעורי (PCI) קיים סיכון גבוה לדימום. טיפול נוגד קרישה כפול (DAT) ללא אספירין הוא אפשרות מבטיחה להפחתת דימומים, אך אפשרות זאת טומנת בחובה סיכון לאירועים איסכמיים. לפיכך, החוקרים ביקשו לבדוק ולנתח באופן שיטתי ניסויים מבוקרים אקראיים החוקרים טיפול נוגד קרישה כפול לעומת טיפול נוגד קרישה משולש (TAT) בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים לאחר צנתור כלילי ו / או תסמונת כלילית חריפה (ACS).

החוקרים כללו בניתוח הנתונים ארבעה מחקרים בהם השתתפו 9317 חולים (מתוכם 5039 תחת טיפול נוגד קרישה כפול ו-4278 תחת טיפול נוגד קרישה משולש). החוקרים מצאו כי טיפול נוגד קרישה כפול היה קשור בירידה משמעותית בטרומבוליזה בדימום מג’ורי באוטם שריר הלב (יחס סיכונים 0.52, רווח בר סמך של 95% 0.42-0.65, P = 0.0001), לעומת זאת, נקודת הקצה האיסכמית שהוגדרה בניסוי לא הייתה שונה באופן משמעותי בין טיפול נוגד קרישה כפול למשולש (יחס סיכונים 0.98, רווח בר סמך של 95% P = 0.88 ,0.79–1.22).

כמו כן, החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בהיארעות של אוטם שריר הלב בשני משטרי הטיפול (יחס סיכונים 1.16, רווח בר סמך של 95% P = 0.21 ,0.92–1.46), או בהיארעות של פקקת הסטנט (יחס סיכונים 1.25, רווח בר סמך של 95% P = 0.46 ,0.69–2.26).

ההיארעות הכוללת של אוטם שריר הלב במחקר הייתה 131/4278 (3.1%) תחת טיפול משולש ו- 182/5039 (3.6%) תחת טיפול כפול והיארעות פקקת הסטנט במחקר הייתה 32/4278 (0.75%) ו- 52/5039 (1%), בהתאמה. חישוב עוצמה סטטיסטית פוסט-הוק בהתבסס על גודל ושיעור האירועים של מטה-אנליזה זו חשף עוצמה של 80% לאיתור עלייה של 37% בהיארעות אוטם לבבי ועלייה של 100% בפקקת סטנט.

לסיכום, טיפול נוגד קרישה כפול מפחית משמעותית דימומים בהשוואה לטיפול נוגד קרישה משולש ונראה שיש לו השפעה דומה במניעת נקודות קצה איסכמיות בחולי AF לאחר צנתור כלילי או לאחר תסמונת כלילית חריפה. נדרש מחקר נוסף בכדי לקבוע את אופן היישום של ממצאים אלה בייחוד בחולים המצויים בסיכון גבוה לתוצאים איסכמיים.

מקור:

Paul M Haller. et al. (2019) European Heart Journal – Cardiovascular Pharmacotherapy; 5(4): 226–236
https://academic.oup.com/ehjcvp/article/5/4/226/5518923