הצורה השכיחה ביותר של תסמונת נפרוטית בילדות היא תסמונת נפרוטית אידיופתית (INS). סטרואידים הם האפשרות הטיפולית הטובה ביותר; עם זאת, קיימת שונות בין מטופלים במידת היעילות ובשכיחות תופעות הלוואי כתוצאה מטיפול זה. נכון להיום, אין דרך לחזות את עמידות המטופלים לטיפול ו / או את הופעת התלות. שינויים בפרופיל הציטוקינים של חולי תסמונת נפרוטית אידיופתית עשויים לתרום לפרוטאינוריה ולפגיעה הגלומרולרית ובכך להשפיע על הרגישות לטיפול התרופתי.

במהלך המחקר נמדדו רמות הציטוקינים בפלזמה בעת האבחנה אצל 21 ילדים עם תסמונת נפרוטית אידיופתית. זאת על מנת לבדוק את הקשר שבין דפוס הציטוקינים לבין התגובה הקלינית לטיפול. החולים נבחרו על סמך התגובה הקלינית שלהם: 7 מטופלים היו רגישים לסטרואידים, 7 מטופלים היו תלויי סטרואידים ו- 7 מטופלים היו עמידים לטיפול. לאחר מכן, החוקרים בדקו תוצאות שהיו משמעותיות בקבוצה של 41 ילדים נוספים עם תסמונת נפרוטית אידיופתית.

מתוך 48 הציטוקינים שנבדקו במחקר, גורם המעכב הגירת מקרופאגים (MIF) היה מנבא טוב לתגובה לסטרואידים. בהתאם לכך, לחולים שהיו עמידים לטיפול בסטרואידים היה MIF גבוה משמעותית בפלזמה בהשוואה לשאר הקבוצות (p = 0.022, יחס סיכויים = 4.3, רווח בר סמך 95% 1.2–25.4): ריכוז MIF של מעל l501 pg / mlהיה מדד אופייני בצורה מובהקת למטופלים עם עמידות לטיפול (רגישות = 85.7%, ספציפיות = 71.4%). לעומת זאת, מטופלים עם תלות בטיפול סטרואידלי היו עם רמות פלזמה נמוכות יותר של MIF בהשוואה לאחרים (p = 0.010, יחס סיכויים = 0.12, רווח בר סמך 95% 9.2×10−3–6.7×10−1). מובהקות התוצאות אומתו בכל הקבוצות.

לסיכום, ממצאי פרופיל הציטוקינים שנבדק במחקר זה מראים כי מדידת רמות MIF בפלזמה בעת האבחנה עשויה לחזות תגובה לטיפול בסטרואידים בקרב ילדים עם תסמונת נפרוטית אידיופתית.

מקור:

Cuzzoni, E. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(12): 1675–1683
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02749-3