טיפול במטפורמין בלבד לסוכרת מסוג 2 מומלץ על ידי איגוד הסוכרת האמריקני כטיפול ראשוני, בשל יעילותו ובטיחותו. במידה ולא משיגים את יעד ההמוגלובין המסוכרר תוך 3 חודשים, מומלץ להוסיף טיפול נוסף. החוקרים במחקר זה רצו לבדוק את המגמות במרשמי התרופות שהוסיפו לטיפול במטפורמין, תוך התמקדות בגורמים המשפיעים על בחירת התרופות השונות.

במחקר נכללו מטופלים שטופלו במטפורמין בלבד במשך 3 חודשים לפחות ועברו לטיפול משולב מבוסס מטפורמין. התרופות לטיפול בסוכרת דרך הפה שנוספו לטיפול, סווגו ל -4 קטגוריות: מעכבי דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP4I), מעכבי cotransporter-2 נתרן גלוקוז (SGLT2I), סולפונילוריאות (SU) ותיאזולידינדיונים (TZD). בנוסף לכך, התרופות סווגו כישנות או חדשות. מבחן חי-בריבוע וניתוחי רגרסיה לוגיסטית בוצעו על מנת להעריך את הגורמים המשפיעים על בחירת התרופות.

החוקרים מצאו כי השימוש ב- DPP4I ו- SGLT2I גבר בשנים 2014-2016 ואילו השימוש ב- SU ו- TZD פחת. התוצאות מראות כי דפוס מרשמי התרופות הושפע מסוג המוסד הרפואי ומיקומו, מתחום המומחיות של הרופאים, מתחלואה הנלווית של המטופלים וממאפייני המטופל כמו גיל ומין. מרשם תרופות חדשות יותר היה נפוץ יותר בקרב חולים צעירים. SGLT2I הועדף לטיפול בנשים בהשוואה לגברים. עוד החוקרים ראו כי חולים עם דיסליפידמיה טופלו בתרופות חדשות בתדירות גבוהה יותר.

לסיכום, DPP4I היו התרופות הנפוצות ביותר בטיפול משולב על בסיס מטפורמין. כמו כן, השימוש ב- SGLT2I צפוי לעלות, בשל ההגנה הלבבית המשנית של תרופה זאת. אם כן, בחירה נכונה של טיפול נלווה היא חשובה, וצריכה להתבסס על השפעות ספציפיות של תרופות ועל מאפייני המטופל.

מקור:

Kim, J. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(12): 1723–1730
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02751-9