מטרת החוקרים במחקר זה הייתה לתאר את הטיפול התרופתי בקהילה בחולי הדמנציה בשנה האחרונה לחייהם. 

מדובר במחקר קוהורט רטרוספקטיבי העוסק ברפואה קהילתית בבריטניה על בסיס נתונים שנאספו באופן שגרתי ממאגר Clinical Practice Research Datalink. החוקרים בדקו את מספר התרופות שנרשמו לחולי הדמנציה בשנתם האחרונה לחייהם וחיפשו אחר תרופות שנרשמו והיו בלתי מתאימות לטיפול באוכלוסיה זו.

החוקרים מצאו כי מספר התרופות שנרשמו לחולי דמנציה (n = 6923) בני 86.6 ± 7.3 שנים, בשנה האחרונה לחייהם היה 4.8 ± 4.0 תרופות. המספר הזה עלה ל- 5.6 ± 4.0 חודשיים טרם המוות, וירד ל -4.9 ± 4.1 במועד המוות. שנה טרם מותם 50% מחולי הדמנציה קיבלו טיפול תרופתי שעשוי להיות בלתי הולם, ובמותם שיעור זה ירד ל- 41%. השימוש בתרופות הקרדיווסקולריות היה הנפוץ ביותר, וירד רק בחודש האחרון לפני המוות. לעומת זאת, שימוש בתרופות למערכת העיכול ולמערכת העצבים המרכזית גבר לאורך השנה, במיוחד משלשלים / משככי כאבים, נוגדי דיכאון ותרופות היפנוטיות / אנטי פסיכוטיות.

החוקרים ראו שהרופאים רשמו פחות תרופות לנשים ב 4.7% (רווח בר סמך 95% 2.3% –7%) ביחס לגברים. כמו כן, מספר התרופות שנרשמו לחולים עם אלצהיימר לעומת דמנציה וסקולרית היה נמוך ב-14.6% (רווח בר סמך 95% 11.7-17.3%). בנוסף לכך נמצא כי מספר התרופות שנרשמו ירד עם הגיל ועלה בנוכחות קו-מורבידיות נוספת.

לסיכום, חולי הדמנציה מטופלים במספר רב של תרופות במהלך שנת חייהם האחרונה, עם הפחתה בשלב מאוחר יחסית. חלק מהתרופות אינן מתאימות למטופלים אלו, לפיכך דרוש שיפור בהנחיות למתן הטיפול התרופתי על מנת לעודד רופאים להפסיק טיפול בתרופות לטווח ארוך בחולים עם תוחלת חיים מוגבלת.

מקור:

Denholm, R. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75(11): 1583–1591
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02721-1