המינונים המומלצים כיום לאנטיביוטיקות ממשפחת הצפלוספורינים מסתמכים על מחקרים פרמקוקינטיים שלרוב אינם מיושמים במציאות. במחקר זה בדקו החוקרים את התוצאים על חולים באי ספיקת כליות בהם לא הורידו את המינונים כמומלץ.

מחקר עוקבה היסטורי זה נערך באונטריו, קנדה בעזרת מאגרי מידע מהאוכלוסייה. 9,347 מטופלים (גיל חציוני 83 שנים, טווח בין-רבעוני בין 77-88 שנים, 57% נשים) עם eGFR קטן מ 30 מ”ל/דקה/1.73 מטר2 וללא עבר קודם של דיאליזה קיבלו Cephalexin, Cefuroxime או Cefprozil במתן פומי בין אפריל 2007 ומרץ 2016. שני שליש מהמטופלים (6,253 מתוך 9,347) קיבלו מינונים הגבוהים מהמומלץ ליום של Cephalexin (מעל 1,000 מ”ג), Cefuroxime (מעל 500 מ”ג) או Cefprozil (מעל 500 מ”ג). התוצא העיקרי שנמדד היה הגעה לחדר מיון או אשפוז לבית חולים עם מצב שמוגדר כתופעת לוואי אפשרית של משפחת אנטיביוטיקות זו. התוצאים המשניים היו כישלון בטיפול אנטיביוטי ותמותה מכל סיבה שהיא. כל המדדים הוערכו לאחר 30 יום ממתן התרופות.

מטופלים שקיבלו מינון גבוהה מהמומלץ היו דומים במאפייני הבסיס שלהם למטופלים שקיבלו מינון מופחת. 6% מהמטופלים התייצגו לבית החולים עם תופעת לוואי שיכולה להיות מקושרת לשימוש בצפלוספורנים, 13% עם כשל של הטיפול האנטיביוטי ו – 3% נפטרו. בהשוואה למינון מופחת, קבלה של מינון גבוה יותר לא הייתה מקושרת לשיעור שונה של תופעות לוואי (יחס סיכויים מתוקנן 1.00, רווח בר-סמך 95%: 0.84-1.20), כישלון טיפולי (1.01, רווח בר-סמך 95%: 0.88-1.15) או תמותה (0.99, רווח בר-סמך 95%: 0.76-1.29).

החוקרים לא הצליחו להוכיח קשר בין מינון הצפלוספורינים הניתן למטופלים עם מחלת כליות כרונית והסיכון להופעת תופעות לוואי המובילות לאשפוז, כישלון טיפולי או תמותה.

מקור:

Bathini L. et al (2019). CJASN February 2019, 14 (2) 197-205
https://doi.org/10.2215/CJN.10710918