מטרת החוקרים הייתה להעריך את השפעת הטיפול עם תרופות אנטי-ויראליות ישירות בזיהום בהפטיטיס C, על שינוים בעוצמות הכאב והשימוש באופיואידים הניתנים במרשם, בקרב חיילים ותיקים.

החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי על חיילים ותיקים עם הפטיטיס C. החיילים במחקר היו כאלה שביקרו במרפאה ראומטולוגית לפחות פעם אחת בזמן קבלת טיפול אנטי-ויראלי ישיר, בין ה-1 לינואר 2010 ל-31 לדצמבר 2016. מאפיינים דמוגרפיים, מצב ההפטיטיס, מאפייני הטיפול במחלה, אומדן כאב במדד ה-NRS, ונתונים לגבי שימוש באופיואידים, נלקחו מהתיק הרפואי לצורך המחקר. ממוצעי הציונים באומדן הכאב נלקחו ב-6 החודשים טרם התחלת הטיפול בהפטיטיס C וב-6 חודשים לאחר סיום הטיפול. מינון האופיואידים עבר המרה למינון יומי מקביל של מורפיום, ונעשה ממוצע של שתי התקופות החצי-שנתיות. משוואות הערכה כלליות שימשו את החוקרים לצורך אפיון השינויים באומדן הכאב הממוצע ומינון המורפיום, לפני ואחרי הטיפול בהפטיטיס. מידת ההשפעה הוערכה באמצעות מודל Cohen’s d.

החוקרים הכלילו במחקר 121 חיילים ותיקים, כאשר 91% מהם גברים, והגיל הממוצע הוא 59. הציון בממוצע באומדן הכאב לפני הטיפול היה 4.4 (סטיית תקן 2.4). מידת ההפחתה בכאב בממוצע הייתה 0.6 נקודות (p=0.02, Cohen’s d=0.22), לאחר הטיפול. מבין 67 מטופלים שקיבלו מרשם לאופיואידים באופן כרוני בתחילת הטיפול, מינון המורפיום היומי המותאם היה 52.4 מ”ג (סטיית תקן 62.5), והמינון לאחר הטיפול היה בממוצע 49.5 מ”ג (סטיית תקן 69.3). הבדל זה משקף ירידה של 2.9 מ”ג (P<0.01, Cohen’s d=0.14). ירידה בשימוש באופיואידים נצפתה ב-43 מתוך 47 מטופלים, כאשר 12 מטופלים הפסיקו לחלוטין את השימוש באופיואידים.

מסקנת החוקרים היא שבקרב חיילים ותיקים בארה”ב, מדדי כאב סובייקטיביים היו בשיפור מתון, לאחר טיפול עם תרופות אנטי ויראליות ישירות בהפטיטיס C. כמות המרשמים לאופיואידים לאחר הטיפול ירדה בצורה מסוימת גם היא.

מקור:

Kumthekar, A. et al. (2019). International Journal of Rheumatic Diseases
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/1756-185X.13479