התרופה Rivaroxaban היא חומר מצע לטרנספורטר ABCB1 והיא נמצאת בשימוש נרחב בקרב מטופלים שעוברים ניתוחים להחלפת ירך או ברך כטיפול מניעתי להיווצרות קרישי דם.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לפתח מודל PK-PDי(population pharmacokinetic-pharmacodynamic) על מנת לבחון את ההשפעה של ביטוי הגן ABCB1 ופולימורפיזם בגן על החשיפה ל- Rivaroxaban ועל ההשפעות נוגדות הקרישה של התרופה.

החוקרים אספו חמש דגימות דם מכל מטופל במהלך חמישה ימים לאחר הניתוח במטרה לקבוע את ריכוז ה- Rivaroxaban בדם ואת ה- PTי(Prothrombin time) וה-PTTי(Partial thromboplastin time). בהמשך, החוקרים השתמשו במודלים לא לינאריים עם השפעות מעורבות לצורך ניתוח PK-PD ולצורך בדיקת ההשפעה של המשתנים.

החוקרים יצרו מודל PK של יחידה אחת עם ספיגה מסדר ראשון בו תיארו את המידע הפרמקוקינטי. הפינוי הטיפוסי במתן פומי (CL/F) היה 6.12 ליטר/שעה (שגיאת התקן היחסית 15.8%) והוא נמצא קשור לביטוי של ABCB1.

תוצאות המחקר הראו גם ירידה מובהקת בביטוי של ABCB1, בהשוואה לבסיס לפני הניתוח, חמישה ימים לאחר הניתוח (p< 0.001). בנוסף, נמצא קשר לינארי בין PT ו-PTT לבין הלוגריתם של ריכוז Rivaroxaban בדם.

החוקרים הצליחו לאשש את הקשר בין שינויים ב- CL/F של Rivaroxaban לבין ביטוי של ABCB1, שעולה בקנה אחד עם ממצאים ממחקרים קודמים על המעורבות של P-glycoprotein ב-PK של Rivaroxaban. בנוסף, החוקרים ראו כי קיימת ירידה בביטוי של ABCB1 לאחר הניתוח. הגורם לירידה אינו ברור ויש צורך במחקרים נוספים שיסבירו את המנגנונים הגורמים לכך.

מקור:

Zdovc, J. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75,6.
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-019-02639-8