מטרת המחקר הייתה לתאר את שלב 1 ואת הפרמקוקינטיקה באוכלוסייה שתומכת בהמלצות המינון הקיימות לתרופות elbasvir/ grazoprevirי(EBR/GZR) לטיפול בהפטיטיס באוכלוסייה עם הפטיטיס C ומחלת כליות כרונית מתקדמת.

מדובר במחקר תווית פתוחה אשר בוצע בשני חלקים ובדק מינונים שונים (MK- 5172 PN050; NCT01937975). המחקר כלל 24 מטופלים ללא HCV ועם מחלת כליות סופנית (ESRD – end stage renal disease) או תפקוד כלייתי לקוי ברמה קשה אשר קיבלו EBR במינון של 50 מ”ג ו-GZR במינון של 100 מ”ג פעם ביום למשך עשרה ימים. כמו כן, החוקרים השתמשו גם בניתוח התוצאות הנוגעות לפרמקוקינטיקה ממחקר שלב 3 בשם C-SUFERי(PN052, NCT02092350).

תוצאות המחקר הראו כי כאשר משווים ימי המודיאליזה (HD – hemodialysis) וימים ללא HD אצל מטופלים עם ESRD, יחס הממוצעים הגאומטריים (GMRs – Geometric mean ratios) ל-EBR ו- GZR AUC0–24 היו 1.14 (רווח בר סמך 90%: 1.08-1.21 ו-0.97 (רווח בר סמך 90%: 0.87-1.09). כאשר נעשתה השוואה בין ESRD לבין משתתפים בריאים, ה-GMRs ל-EBR ו- GZR AUC0–24 היו 0.99 (רווח בר סמך 90%: 0.75-1.30 ו-0.83 (רווח בר סמך 90%: 0.56-1.22) בימים של HD, ו-0.86 (רווח בר סמך 90%: 0.65-1.14) ו-0.85 (רווח בר סמך 90%: 0.58-1.25) בימים ללא HD.

החוקרים מצאו כי ה-GMRs של AUC0–24 בקרב מטופלים עם תפקוד כלייתי לקוי ברמה קשה, בהשוואה למטופלים בריאים, היו 1.65 (רווח בר סמך 90%: 1.09-2.49) ל-GZR ו-1.86 (רווח בר סמך 90%: 1.38-2.51) ל-EBR. במודלים שבוצעו על המידע ממחקר ה-C-SUFER, הממוצעים הגאומטריים המוחלטים של המצב היציב (steady-state) של EBR AUC0–24 היו 2.78 ו-3.07 μM*h (מטופלים שקיבלו HD ומטופלים שלא קיבלו HD) ו GZR AUC0–24 היו 1.80 ו-2.34 μM*h (מטופלים שקיבלו HD ומטופלים שלא קיבלו HD).

EBR/GZR מייצגים אפשרויות טיפוליות חשובות עבור מטופלים עם HCV ותפקוד כלייתי לקוי ברמה גבוהה או ESRD. המסקנות שעלו מן המחקר היו כי אין צורך בהתאמת מינונים של EBR/GZR עבור מטופלים עם הפרעה בכל רמה בתפקוד הכלייתי, כולל אלה שמטופלים בדיאליזה.

מקור:

Caro, L. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology 75,5.
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-018-2585-3